גוכיה, חמרה (בקעות)

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
צופות ומדווחות: 
רית פופר ודפנה בנאי
23/06/2016
|
בוקר

חם בבקעה. החזאי ניבא 45 מעלות בצל. אבל רק בהתנחלויות יש צל.

23.6.2016 Beqaot settlement green and wet_0.jpg
בהתנחלויות ירוק מאוד

The second dirt wall in the dry zone 23.6.2016 Jordan Valley.jpg
תל עפר שני לחסימת המעבר לגדה

​ ​

​ ​

 

 

 

Adnan Family 23.6.16.jpg
עדנאן קטוע הרגליים ומשפחתו

הנוף החום-אדמדם או הצהוב של הבקעה בולט לעין בהיעדרם המוחלט של עצים. מה שמנוקד בירוק-עז אלה איי ההתנחלויות. כי לפלסטינים אסור לנטוע וגם אילו היה מותר - אין להם מיםinfo-icon להשקות.

החום המדברי בבקעה מחריף את המחסור במים לאין שיעור. המים זורמים לכיוון ההתנחלויות ואילו קהילות הרועים הפזורות בשטח יבשות וצמאות והמעט הנותר נלקח באכזריות שאין כמוה. במהלך השבוע האחרון קיבלו תושבי אום ג'מאל צו הריסה לנקבת מים זעירה (10 מ"ר); לעבד אל קאדר מסמרה החרימו את עוקב המים והטרקטור ולא מוכנים לומר לו איך ומתי הוא יוכל לפדות אותם תמורת אלפי שקלים, שישראל העשירה והשבעה, הטובלת במים גזולים של בקעת הירדן, דורשת ממנו. עוד פשע מלחמה: מוות בצמא לאדם, לחי ולצומח.
בורות מי הגשמים הפזורים בין האוהלים חסומים ויבשים. ישראל אוסרת לנקות ולפתוח אותם, ומסרבת להשאיר את מעט המים שנאגרו בחורף. פעילי תעאיוש מגיעים כל שבוע ועוזרים לפלסטינים לנקות ולהכשיר את  אחד הבורות לקראץ החורף הבא.

ביום שלישי עצר הצבא 4 פלסטינים שהניחו בלילה עם אבו סאקר צינור מים דקיק מכפר עטוף, שמקבל מים מהרשות הפלסטינית . גם זה אסור כמובן (תשתיות...). הם נעצרו למשך הלילה ושוחררו ב-10.00 בבוקר.

שער גוכיה פתוח מאז האימונים האחרונים (לפני כעשרה ימים). עברנו דרכו ונסענו לראס אל אחמר. כ-500 מ' מערבה מחסימת העפר המוכרת לנו לאורך כביש אלון, חסימה נוספת נמתחת לאורך קילומטרים רבים מצפון לדרום, במטרה למנוע מעבר של תושבי הבקעה למרכז הגדה ולהיפך.

משפחת בני עודה בעיצומו של אסיף הגזר, אבל לא בשעות החמות. (בגלל שהם נמצאים בחלק המערבי של הבקעה, על גבול שטח B הם מקבלים מים במשורה מהרשות) ערימה כתומה גדולה במרכז המאהל מחכה לאריזה ולמכירה. כל אימון צבאי בצפון הבקעה  נעשה על הגב של תושבי ראס אל אחמר. הם נדרשים לעזוב את ביתם למשך שעות ארוכות וללכת לשום מקום. רק לא פה. והם הולכים דרומה, לכיוון הכפר עטוף ויושבים בשמש הקופחת ב-40-45 מעלות. יום, יומיים, וכשחוזרים לביתם הם מוצאים במאהל נפלי פגזים המסכנים אותם ואת ילדיהם. כך, כמעט כל חודש. כבר אמרו בכירי צה"ל בוועדת הכנסת לפיקוח ובנייה, שזו דרכה של מדינת היהודים לגרש את הפלסטינים מהאזור. "במקום שהצבא דורך, לא תצמח יבלית..."

כולם מעולפים מהצום ומהחום. ישבנו עם הנשים באוהל השני. נשים מקסימות, עליזות וצחקניות. גם על הפינוי למטרת אימונים הן צוחקות. גם על השטפונות בחורף. המאהל נמצא בשטח נמוך בעמק הבקע אשר מוצף מדי פעם בחורף. פעם התגוררו על הגבעה שמצפון לעמק, אבל גורשו משם בטענת "שטח אש". עכשיו הם יושבים על אדמה פרטית, שאיננה שטח אש, ומגורשים כל כמה שבועות לפרקי זמן קצובים. אבל צוחקים...

אחר הצהריים ביקרנו באל מכסר, אצל עדנאן ס', קטוע 2 רגליו. הוא ביקש שנגיע כי קיבל לפני כמה ימים, בעיצומו של רמדאן, צו הריסה. בתוך 3 ימים (שכבר עברו) לדיר בנוי , לאוהל לכבשים, ול-3 אוהלי מגורים. לעדנאן 16 ילדים. כולם יישארו ללא קורת גג בקרוב. בפברואר השנה הרסו את בתים ל 3 משפחות אחרות באל מכסר, הפעם היה תורו של עדנאן הנכה. הוא פנה לעורך דין פרטי שינסה לפעול בדרכים משפטיות להציל את ביתו, משום שאין לו כבר אמון בייעוץ המשפטי שמספקת הרשות הפלסטינית. נראה אם הוא יעשה יותר מול מערכת שמטרתה לפגוע ולפגוע כדי לגרש את הפלסטינים מהאזור. לצידו של האב שרועים 3 מבניו, מכורבלים זה בזה, שומרים על אנרגיה. כולם צמים. כולל הקטן, ילד תכול עיניים בן חמש שהחליט השנה לצום. כל הכניסות לכפר נחסמו אחרי הריסת החורף כדי למנוע סיוע הומניטארי. התושבים פרצו פירצה קטנטנה במעקה הברזל של כביש אלון ובדרך קשה להדהים יוצאים ובאים בכפרם. אחרי הביקור נסענו בשביל מערבה והגענו לאזור שהוא מעבר למחסום חמרה (ועדיין שטח סי).

עברנו במחסום חמרה שלא היה היה מאויש ונפנפנו לחייל שהביט בנו מתוך מגדל התצפית שמתנשא מעל המחסום.

צומת תפוח מחסום זעתרה
8.45  - מחסום תפוח לא מאויש ואפילו בטרמפיאדות לא נראו חיילים חמושים. רק במתחם החניה ישבו כמה חיילים בצל וסעדו את ליבם לעיני הפלסטינים הצמים. איך היו אותם חיילים מגיבים אילו הייתי יוצאת לרחוב בתל אביב ביום כיפור עם סנדביץ'....

16.15 – צומת תפוח מחסום זעתרה מאויש בחיילי מג"ב הבודקים כל מכונית שלישית בממוצע. כתוצאה מכך נוצר פקק תנועה אין סופי מצפון לדרום. גם מדרום לשכם יש עומס כבד. מכונית מעוכבת לבדיקה, כל ארבעת דלתותיה פתוחות ו-3 חיילים גוהרים פנימה, ושוב גוהרים, כשבעל המכונית עומד קפוא לצידה. עד שעצרנו שוחררה המכונית , אך כעבור שניות מעטות עוכבה אחרת.