שר התיירות הורה לפתוח מעבר גבול מיוחד לתיירים ב"מעבר רחל", שיהיה נעים ומסביר פנים יותר מאשר המעבר האפור הקיים (קול ישראל 8.11.07). המראה של מאות פלסטינים הנאלצים לעבור במחסום מדי יום, לעמוד שעות בתורים ולהחשף לבדיקות משפילות, אינו מוסיף לתדמית התיירותית של ישראל בעולם!
למרות השעה המוקדמת אחה"צ מחכים ב"מעבר רחל" (מחסום בית לחם) כ-200 איש, סדורים בשני טורים. באולם פתוחים שלושה מתוך 12 אשנבים. אנו מבקשות לפתוח עמדות נוספות. מסבירים לנו שהמחשב נפל ואין כרגע אפשרות לפתוח עוד עמדות. מחוץ למחסום מחכים מאות אנשים נוספים. כל כמה דקות מכניסים כ-20 איש. מתחילה מהומה, אנשים דוחפים, נדחפים, שני הטורים הישרים נעלמים כלא היו, נוצר נחשול אחד גדול של מאות גברים הממהרים לשוב הביתה לאחר יום עבודה מפרך. לא מכניסים יותר אנשים לאולם. המאבטחים סגרו את אחת הדלתות וקוראים למשטרה. השוטרים צועקים ועוזרים לדחוף את הנחשול המאיים לרמוס אותם חזרה אל מחוץ לאולם. צעקות רמות. אלה שהגיעו מבית לחם בדרכם לירושלים אינם יכולים לצאת. אין שום סיכוי שמישהו יוכל לצאת בדרך הזו. השוטרים מתקשרים למוקד המחשבים, צועקים ומתריעים שאם המצב יישאר כך "תוך רבע שעה יהיה פה שימוש באמצעים". הם מאיימים על הפלסטינים ש"אף אחד לא נכנס אם דוחפים. מצידנו שהאסון יהיה בחוץ. לא בפנים - בפנים אסור. זו האחריות של מפקד הגזרה." ....השוטרים מאשרים למאבטחים לפתוח שוב את הדלת וכ-150 איש נכנסים. דחיפות נוראיות. אנשים נופלים, מאבדים תעודות. שוב סוגרים את הכניסה. הלחץ פחת קצת. כ-150 איש נותרו באולם. השוטרים עצבניים, צועקים. מורים לחיילים בעמדות הבידוק להעביר "כמה שיותר מהר". המשטרה משתדלת להפיג את המתח. אך מחוץ לאולם המתח רק גובר. כעבור שעה תוקנו המחשבים ונרגעו הרוחות. הלחץ ירד. השביל המוביל לאולם שוב ריק. באולם כ- 50 איש. המאבטחים מתחילים להעמיד את הפלסטינים שוב בטורים. המשטרה פוקדת להשאיר ארבע עמדות פתוחות עד השעה 6. מה יקרה כשעוד מעט יתחיל לרדת גשם והאנשים יעמדו מחוץ לאולם בגשם וברוח. (בית לחם 18.10)
שר הביטחון הודיע למזכירת המדינה כי 24 מחסומים יוסרו בגדה, ותישקל הסרה נוספת. הצבא מסר ל-OCHA רשימה של 33 חסימות שלטענתו הוסרו. יצאנו ב-12 בנובמבר לבדוק את המצב: תשע מתוך רשימת החסימות שלטענת הצבא הוסרו עדיין עומדות על תילן; 10 חסימות שהוזכרו ברשימה מעולם לא היו קיימות; שמונה חסימות הוסרו לפני חודשים רבים; שתיים לא הצלחנו לבדוק; ארבע אכן הוסרו לאחרונה ושלוש חדשות נוספו: חסימת עפר ליד ביה"ס בחווארה, מחסום 408 (שבי שומרון) צפונית לשכם, והיציאה הראשית מסבסטיה.
"סידרת חינוך"
הנה רצף הפקודות שאותן נבח חייל במחסום חווארה לסטודנט שלרוע מזלו היה הראשון בתור אחרי 'תרגילי הסדר'. עליו הוטלה המשימה של הצגת מעבר 'נכון' במחסום. "עכשיו בוא לפה. מה יש לך בכיסים. עכשיו הכל החוצה. החוצה. אל תשחק לי אותה תמים. ידיים, רגליים, צד שני (כלומר, פשוט את הידיים והרגליים והסתובב כחלק מריקוד הבידוק). יפה. לך אחורה, תעבור (תחת הגלאי). הם מבינים טוב מאוד עברית". את כל זה יורק החייל מפיו בפקודות קצרות, מדודות. הסטודנט יוצא מהקרוסלה, אחרי ההשפלה האיומה הזו, ושואל אותנו "מה אנחנו - חיות
?". (חווארה 29.10)
אלף לילה ולילה
בשעה 19:30 הגיע א' למחסום חווארה עם אשתו ההרה ובתו התינוקת והציג את אישור הכניסה שבידו בפני החייל. הוא לא הורשה לעבור עם מכוניתו משום שאיחר את סגירת המחסום למכוניות, לדברי החייל, בחצי שעה. הוא הסביר לחיילים שבמחסום זעתרה עיכבו אותו זמן רב ולכן לא הצליח להגיע בשעה 19.00. אישור הכניסה לישראל שהציג לא שכנע את המפקד: "כאן זה לא תופס" פסק בנחרצות. יחד עמו הגיעו עוד ארבע מכוניות וגם מנוסעיהם מנעו את הכניסה לשכם באותו נימוק. שניים מהנהגים התווכחו עם החיילים, שהגיבו במכות בקת הרובים וגירשו אותם למגרש החניה הסמוך. הם התקשרו למת"ק לבקש עזרה ומפקד המחסום הגיב ב"גם אם תתקשר למת"ק לא יעזור לכם כלום, אתם לא תעברו". לשמע הנימוק כי אישה בהריון ותינוקת יושבות ברכב אמר: "מה אכפת לי, שימותו מצידי..."
עשרות קריאות טלפונים שלנו למוקדי הצבא כדי להסביר, לטעון ולשנות את רוע הגזירה נענו בהבטחה לבדוק ולטפל בעניין. חרף המאמצים נענינו בעיקר בשקרים. החיילים במחסום חזרו וטענו שאין איש הממתין במחסום.
במת"ק הסבירו לנו שאי אפשר לשלוח קצין מת"ק כי אלה מסיימים את משמרתם במחסום בשעה 5-6, והם יכולים רק להמליץ לחטיבה ולא יותר, והנה עוד מעט יעבירו את כולם, ובעצם אין אף אחד שממתין במחסום ואין את מי להעביר, ושהוא מכיר את א' והוא תמיד "עושה בלגן" (כלומר מאחר בחצי שעה בגלל מחסום אחר). חשבנו שא' עצמו יוכל לשכנע את המת"ק אך זה גער בו על ה"בלגן" שהוא עושה "אם אחרת בחצי שעה אתה צריך לחכות עד 02:00", מה שהתברר בדיעבד כנכון. לנו הוא אמר "צריך לחנך אותם, אחרת הם יעשו את זה כל יום וגם ככה יש לנו מספיק עבודה".
כל הטלפונים של הגנרלים ועוזריהם נמו את שנתם עם בעליהם. בשעה 24.25 הערנו את ד' ב' וביקשנו את עזרתה ולאחר שהשתכנעה באמיתות העובדות היא נרתמה לעזרה כי הבינה שהמת"ק מורח והחיילים משקרים ומשתעשעים. א' דווח שבכל פעם שהם אומרים בקשר: אין אף אחד במחסום, הם צוחקים ואח"כ אומרים לפלסטינים שלא קיבלו שום הוראה להעביר אותם.
ב-01.10 החליטה אשתו של א' ללכת הביתה ברגל עם התינוקת בתקווה שמישהו מבני המשפחה יאסוף אותה מהצד השני של המחסום. א' לא העז להשאיר את הרכב במגרש החניה של המחסום מחשש שמתנחלים ישרפו בלילה את המכונית או שהרכב ייגנב. כך נהגו גם הנהגים הנוספים שהמתינו יחד איתו.
01:20 - שוב דיברנו עם המת"ק. התורן חזר ואמר שהחיילים מכחישים שיש אנשים במחסום הנמצא במרחק 3 דקות נסיעה מהבסיס. שש וחצי שעות אנו מתלוננות, עשרות טלפונים ולרגע לא העלה על דעתו לשלוח נציג שישים סוף לסיפור.
01:40 - ירדה הפקודה. עכשיו צריך למשוך את ההתעללות עוד קצת: פירקו להם את הרכב, דרשו מנהג המשאית להוריד את הקבינה, חיטטו בכל תא ותחת כל כיסא, ולבסוף ברכו כל אחד בנפרד ב"כוס אמק... תעבור כבר". (חווארה הלילה בין 4 ל-5 באוקטובר)
בשעה 20:44 התקשר מ', חולה במחלת כבד הזקוק להשתלה וסיפר כי הוא חייב להגיע לבית חולים בשכם בדחיפות לצורך קבלת זריקה. הוא בעל אישור הומניטרי להיכנס לשכם עם המונית שבבעלותו. בגלל שמחסום בית איבא הקרוב לכפר מגוריו נסגר בשעה 20:00 הוא נאלץ להרחיק עד למחסום חווארה.בחווארהאמר לו החייל שהוא לא יוכל להכנס לשכם מאחר שהגיע למחסום אחרי השעה 19:00 שהיא שעת סגירת המחסום . "אתה תהייה כאן כל הלילה" אמר החייל. האישורים הרפואיים שהציג בפני החיילים לא הועילו. מ' התקשר ישירות למת"ק שכם ולאחר חצי שעה ירדה הוראה שאיפשרה לו כניסה לשכם. (חווארה 5.10)
ואלה כמה מעוללות המחסומים בחודש האחרון.....