הגדר ומרחב התפר מכוּנים בהמעטה מכוונת - קו התפר

במחסום החקלאי חבלה אנו פוגשות את ילדי הכפר ערב א-רמאדין ומוריהם, העוברים בדיקה בהסעה לבתי הספר בחבלה הסמוכה שמעבר לגדר, ואת הנשים שנאלצות לחזור מהעבודה בגדה דרך המחסום, ולחפש הסעות לכפר המבודד שלהן.

לפי נתוני האו"ם חיים היום (2020), 11,000 פלסטינים בכפרים הפלסטיניים במובלעות מרחב התפר, שהגדר ניתקה מהגדה. בכפרים מבודדים אלה - כמו ערב א-רמאדין בדרך לאלפי מנשה, אום אל-ריחן בצפון הגדה, או נבי סמואל ליד ירושלים - חיי התושבים בלתי נסבלים.  התושבים חייבים להצטייד באישורים כדי לשהות בביתם הפרטי, וילדים קטנים לשאת תעודת לידה מקורית כדי לחזור הבייתה מבית הספר.

כדי להגיע לכפר השכן או לעיר הקרובה (הנמצאים ממזרח לגדר), לבתי הספר, לעבודה ולכל צורך כלשהו, עליהם להצטייד בהיתרים ולעבור במחסומים בדרכם הלוך וחזור. משפחותיהם וחבריהם, תושבי הגדה, אינם יכולים כלל לבקר אותם. האבסורד הוא שמהכפרים האלה הם דווקא יכולים להגיע לכל מקום בישראל בלי לעבור במחסום כלשהו, אך כבעלי תעודות זהות פלסטיניות אסור להם להימצא בה ללא אישור.

אין ספק שהניתוק שנכפה על תושבי הכפרים מסביבתם הקרובה פוגע קשות בכל תחומי החיים, בכלכלה, בחינוך, בבריאות ובמרקם המשפחתי והחברתי.

מדינת ישראל מכירה בזכותם של חקלאים פלסטינים על אדמתם הנמצאת במרחב התפר ומעבר לגדרות. המערכת הצבאית התחייבה בבג"ץ שלא תפגע באופן "לא מידתי" בפרנסת החקלאים, ותאפשר להם להגיע לאדמתם כדי לעבדה וליהנות מיבולה. היא גם החליטה אלו גידולים יוכלו הפלסטינים לגדל בכל אזור, מהי העבודה החקלאית הנחוצה לשם כך ובאיזו תכיפות. לשם כך הותקנו לאורך הגדר "שערים חקלאיים". מלכתחילה היו השערים רחוקים זה מזה ומדרכים חקלאיות, ולעתים הגישה אליהם עם כלים חקלאיים קשה עד בלתי אפשרית. ואז הפכו השערים למחסומים.

מתוך 76 השערים שנפתחו לצרכים חקלאיים לאורך מאות ק"מ של הגדר, פעילים כל השנה רק 26, ואף הם סגורים רוב שעות היום. כמחציתם (13) פעילים כל ימות השבוע, והאחרים רק פעמיים או שלוש בשבוע. פתיחתם ונעילתם של כל השערים הפעילים נעשית על ידי חיילים לפרקי זמן קצרים, בפועל לכ-15 דקות בלבד, והם כפופים לאיחורים והמתנה ארוכה לבוא החיילים. גם קבלת אישור להעביר לחלקות את החומרים והכלים החיוניים לעיבודן מחייב משא ומתן ארוך ומייגע עם המִנהל האזרחי. אשר ל-50 השערים הנותרים שאינם פעילים כל השנה - כמחציתם אינם נפתחים כלל, ואחרים, הנקראים "שערים עונתיים", סגורים רוב ימות השנה.  

השערים/מחסומים לא הקלו על החקלאים ולא מנעו את הרס החקלאות. במקום שחקלאי יוכל להגיע לאדמותיו בדרך קצרה, בכל עת, ללא הגבלת זמן, עם העובדים הנדרשים לסייע לו בעבודה, ועם כל הציוד הנחוץ לו, הוא מצא עצמו עומד בפני מצב חדש: הוא אינו יכול להיכנס לשטח שלו אלא אם כן יש לו היתר מיוחד, במקרה הטוב דרך שער מרוחק שנפתח פעמיים או שלוש פעמים ביום לפרקי זמן קצרים. חקלאי שנכנס לשטחו בבוקר כדי לעבוד רק כמה שעות או כדי להפעיל את ההשקיה, אנוס להישאר שם שעות ארוכות, או אפילו כל היום, אם המחסום נפתח שוב רק בצהריים או בערב. בתנאים אלה, מעטים מאוד החקלאים שהקימו מערכות השקיה בחלקותיהם שבמרחב התפר, ונמנעת האפשרות לקיים במרחב התפר חקלאות יעילה. זוהי פגיעה בפרנסתם של כ-200,000 תושבים.

בשנים האחרונות עקבנו אחרי השטחים שהוחזרו לפלסטינים בכפרי ג'יוס, פלמיה וכפר ג'מאל, כשגדר ההפרדה הועתקה מערבה בעקבות פסיקת בג"ץ. מאדמות שוממות כמעט לגמרי, למעט עצי זית זנוחים, הן הפכו לגן פורח ומניב, שחלקותיו מסודרות ומוקפות גדרות אבן להגן עליהן מפני חזירי הבר, ומערכת השקיה מתוכננת היטב, המאפשרת לגדל גידולים שונים.