כשמפקד פיקוד מרכז מנהל מו"מ עם פעילי טרור | מחסוםווטש
אורנית, מהצד הזה של הגדר

כשמפקד פיקוד מרכז מנהל מו"מ עם פעילי טרור

שני, 15 מרץ, 2021

כשמפקד פיקוד מרכז מנהל מו"מ עם פעילי טרור

צבי בראל, עיתון הארץ מדור דעות, 24.2.21

כשמפקד פיקוד מרכז, האלוף תמיר ידעי, נפגש עם "נערי הגבעות", תושבי המאחז "מעוז אסתר", כדי "ליצור הידברות ולהרגיע את השטח", כלשונו של גורם צבאי ("הארץ", 22.2) — הוא מנהל מו"מ עם פעילי טרור. חלק מ"הנערים" האלה, שכבר אינם נערים אלא בגירים הנושאים באחריות פלילית מבחינת החוק, השתתפו בהפגנות פראיות נגד שוטרים, לאחר שאחד מהם, אהוביה סנדק, נהרג בתאונת דרכים במהלך מרדף של שוטרים.

חבריו, שנמלטו אתו במכונית לאחר שככל הנראה יידו אבנים על פלסטינים, חשודים בהמתה בקלות דעת, בסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה על רקע לאומני, ביידוי אבנים לעבר פלסטינים ובקשירת קשר לביצוע פשע. כל אלו סעיפים מוכרים מכתבי אישום שפלסטינים מקבלים. המאחז הבלתי חוקי הוכרז שטח צבאי סגורinfo-icon והיה אמור להיהרס יומיים לפני התאונה. אילו היה שם כפר פלסטיני לא היה צורך במלה "אמור".

ידעי שוחח כבר בחודש ינואר עם מה שמכונה "נציגי הגבעות" — רבנים ואנשי ציבור — כדי "להרגיע את השטח", לאחר שמספר הפיגועים של מתנחלים נגד פלסטינים זינק בחדות מאז מותו של סנדק. מבחינת "נציגי הגבעות" — מונח גיאופוליטי חדש — שנפגשו עם ידעי ביום שני ובחודש שעבר, הפגישות הללו הן מפגן כוח, לא של צה"ל אלא שלהם.

"אנחנו מאוד מעריכים את הנכונות להיפגש ולדבר בגובה העיניים. עם זאת, אנחנו לא מוכנים להעלות לדיון שיח שיכול להתפרש כנסיגה או ויתור על ארץ ישראל. נמשיך בכל המרץ בעשייה החיובית. נגד הסכמי אוסלו יצאנו לרחובות, ועכשיו נצא למאחזים להיאחז באדמה שלנו. נשליך את אוסלו לפח ההיסטוריה". כך אמרו ה"נציגים". המונח החשוב כאן הוא "גובה העיניים", שפירושו, לכאורה, הוא שהם וצה"ל שניהם במעמד שווה. טעות.

"הנציגים" הם שמנהלים את המו"מ, הם שקובעים את הכללים, הם שמחליטים אם ומתי ייצאו לפעילות הטרור הבאה, והם שדורשים מצה"ל להבין ולקבל את מניעיהם ולראות בהם גוף לגיטימי לא פחות ממנו. אם צה"ל רוצה תהדיאה עם ה"גבעות", אם הוא מתחנן שהבריונים יחדלו להשליך אבנים על חיילים או להצית ניידות משטרה, עליו לשלם מחיר פוליטי. או כמו שביבי נוהג להבטיח לחמאס, "שקט ייענה בשקט".

צה"ל, לטעמן של "הגבעות", צריך לחדול מלרדוף את הכנופיות, לא להרוס מאחזים ובעיקר לשמר את הסטטוס קוו שהשתרש במשך עשרות שנים, ולפיו התקפות על פלסטינים הן עניין פנימי שנוגע ליחסים שבין הכנופיות ובין הפלסטינים. אלה הם התנאים לשקט. צה"ל אינו שולט בהם באמת. הוא נהפך זה כבר למתווך בין המתנחלים לממשלה ובין שניהם לבין החוק. כאשר הממשלה איננה יכולה, ובעיקר אינה רוצה, להתעמת עם המתנחלים, לאכוף את החוק ולהגן על פלסטינים מפני תקיפות אלימות, היא שולחת את צה"ל לנהל את המו"מ.

מבחינה טקטית ידעי צודק. הוא אינו יכול לנהל מו"מ לא עם מועצת יש"ע ולא עם חברי כנסת שמעניקים חסות למיליציות החמושות בשטחים, בין היתר משום שהם אינם מסוגלים לשלוט בהתנהגותן גם לו היו רוצים — והם אינם רוצים. פנייה למועצת יש"ע כמוה כבקשת סיוע מהרשות הפלסטינית לשלוט בחמאס. ישראל כבר הבינה שתוצאות היא יכולה להשיג רק בדיבור עם חמאס, וידעי בסך הכול מיישם את התורה הזאת מול ארגון טרור יהודי. מעין סידור פנימי, שלא לומר פרטי, שלכאורה אינו מכתים את הממשלה בניהול מו"מ עם הטרור ואינו מטיל אחריות על מועצת יש"ע ועל רבניה.

וכי מה יכול אלוף בצה"ל, שהוא גם הריבון בשטחים, לעשות מול שלוש חומות בצורות שמגינות על "הגבעות"? מול הרבנים, מול מועצת יש"ע ומול הממשלה? אפילו חיסונים במתנה הוא אינו יכול להציע להם.

 

נערי גבעות מפגינים על וספות
אם צה"ל רוצה תהדיאה עם ה"גבעות", אם הוא מתחנן שהבריונים יחדלו להשליך אבנים על חיילים, עליו לשלם מחיר פוליטי
צילום: 
עופר וקנין, הארץ