מה שמותר למנהל בית ספר... | מחסוםווטש
אורנית, מהצד הזה של הגדר

מה שמותר למנהל בית ספר...

מאת: נורה רש

בתגובה לעליהום על רם כהן מנהל תיכונט. (מאמרו של פרופ. אשר מעוז, "הארץ" , 5.2.18).

"האם יכולה הפטריוטיות להיות תכונה נעלה בימינו, כאשר במקום הודאה בשיוויון ובאחווה בין כל בני אדם נקבעת כחובה שליטתה של מדינה או של אומה אחת על כל האחרות?.... בהגדרתו הפשוטה ביותר, אותו רגש אינו אלא העדפת האומה – או המדינה – על פני אומה או מדינה של כל אדם אחר. יתכן שרגש זה רצוי ומאד מועיל לממשלה ולאחדותה של המדינה, אך עלינו להכיר בעובדה שרגש זה אינו אצילי כלל וכלל, אלא להיפך, מאד לא צודק ולא מוסרי ".

אלו ציטטות מתוך "על הפטריוטיות" מאת אחד לב ניקולייביץ' טולסטוי, שנפטר ב-1910 ולכן,  ככל הנראה, אבד הכלח על הערותיו לגבי רגשות אצילים או לא אצילים.

רם כהן, הקים את ביה"ס התיכון "תיכונט" ע"ש אלתרמן לפני שש שנים  והוא מנהלו עד היום. לפני כן היה מנהל תיכון עירוני א' ולפניו ניהל את ביה"ס היסודי ירדן.  ואני זוכרת עוד איך דברו אצלנו בבית הספר לחינוך בהר הצופים על רם, המנהל בי"ס יסודי שתלמידיו "טעוני טיפוח" ו"עושה שם נפלאות", כלומר, מביא את התלמידים להישגים לימודיים ולהתמדה בבית הספר. זו הייתה דוגמת הפתיח שלי לתחום שהפך מאד פופולרי בשנות ה-70-80: המנהל כמנהיג חינוכי , כאחד הגורמים המרכזיים לבתי ספר אפקטיביים.

במאמר יש בלבול בין רם כהן , המנהל כיום את תיכונט,  לבין התקופה שבה ניהל את עירוני א' ואב לתלמידה שלמדה בו  ידע והעיד אז על "מה חושבים "רוב תלמידי ביה"ס שאינם אוהבים את עירוב נטיותיו הפוליטיות...וגו'" שבכלל משמשים למנהל "מקפצה פוליטית"....  . וראו, זה פלא, האיש ממשיך גם לאחר שנים לנהל בית ספר ולראות שליחות בתפקידו כמחנך....מעניין, שבשני בתי ספר אלה עמדו ועומדים תלמידים בתור ארוך למדי בתקווה להתקבל ללימודים בהם.

אלה, כמובן, זוטי דברים. הנקודה החשובה היא מה אומר המנהל לתלמידיו ואיך אלה מוצגים על ידי הפרופסור המכובד. למען הגילוי הנאות אודה שלא נוכחתי בהרצאה (או הרצאות) ואני ניזונה מהציטטות שנבחרו להופיע במאמר (ואגב, האם פרופ. מעוז נוכח בהרצאה והאם אלו אכן ציטטות מדויקות? ). לפי דברי פרופ.  מעוז כהן מבצע אינדוקטרינציה פוליטית בבית ספרו: הוא מציג בקול ברור את עמדותיו ה"לא פטריוטיות" בעליל, מביא לבית הספר נציגים של "שוברים שתיקה" (להזכירכם, חיילים וחיילות קרביים, המעידים על עוולות שהשתתפו בהם בעת שירותם הצבאי) – נו, ברור, אלה בוגדים המוציאים דיבתנו רעה.... הציע בשעתו למורים לצאת לסיור עם נשות מחסוםווטש (להזכירכם, נשים, בדרך כלל בגיל השלישי, העומדות במחסומים, וצופות בבתי משפט צבאיים ומעידות על מה שהן רואות ושומעות) – נו, ברור, זה ארגון רדיקלי  של שונאות ישראל....  ואף חושב שטוב שתלמידים יפתחו חוש ביקורת, גם אם תהיה זו בקורת על דבריו..... ולא זו אף זו, "אני קורא לציבור המחנכים השפוי.... לומר בגלוי לתלמידיו שהכיבוש ארור... ולחנך לערכים שלא רומסים אחרים" (אני כמובן לא יודעת מה מייצגות שלוש הנקודות בין קטעי המשפט) - נו, ברור, זו קריאה למרי אזרחי ומרי אזרחי הוא פשע, או לפחות, מעשה לא שפוי ולא פטריוטי במדינה דמוקרטית.... ולבסוף, עהאד תמימי שהעיזה לסתור על לחיו של קצין, שלפי תגובתו המאופקת, אולי צריך גם הוא צריך להיות מודר מקהל הישראלים הנורמטיביים (וכבר נחשפתי להערות מבישות מעין אלו, בשפה שלא אחזור עליה, בתגובות בפייסבוק). ואני ממרום שנותיי נזכרת איך כילדה, צעירה בהרבה מעהאד, עשיתי הכול כדי לשגע את החיילים הבריטיים, ה"כלניות", שהתמקמו בחצר בית ספר חוגים בחיפה בעת העוצר שהוטל מדי פעם עלינו האזרחים (גרנו שני בתים מבית הספר). ברור שהוגדרתי על ידי הכובשים "טרוריסטית קטנה"; בעיני עצמי ובעיני חברי וחברותי היינו שותפות למאבק נגד אותו כובש. אני משערת שעם מה שעשיתי אז, במציאות של היום היה סיכוי טוב שהייתי נופלת ירוייה באמצע רחוב פבזנר....

רם כהן הוא רק משל. יש עוד מנהלי בתי ספר שיש להם דעות 'מסוכנות' על מהו חינוך אזרחי, מהי פטריוטיות אזרחית, ומהי החשיבות של ביקורתיות לקיומה והתפתחותה של חברה דמוקרטית. חלקם אף מבטאים דעות אלו וחלקם מודאגים ממה שקורה אצלנו במדינה, אך נזהרים מלזעוק את דאגתם. בהקשר שונה, אך לא בלתי תלוי לחלוטין, 66 מנהלי בתי ספר ו-190 אנשי חינוך חתמו לאחרונה על עצומות הקוראות לבטל את גזירת הגירוש לפליטים שבקרבנו. רבים מ- 1000 הרופאים וממאות רבות של אנשי האקדמיה שעו כן גם הם אנשי חינוך, שאולי צריך לחשוב מה עושים איתם (כי אולי יש במחאתם קריאה למרי אזרחי)....