סוף מאי - תחילת יוני בחסימות הדרכים או "מפת הדרכים הווירטואליות"

אנשים העוקבים אחר הפוליטיקה שלנו אולי הבחינו בסימנים מלאי תקווה - הנשיא בוש מדבר על חלוקת ארץ הקודש, ראש הממשלה שרון מבטא את הצורך לסיים את הכיבוש ואת חוסר הרצון לשלוט על 3.5 מיליון פלסטינים. מפת הדרכים התקבלה על ידי שני הצדדים. ואז - ההמשך הלא מפתיע - ניסיון ההתנקשות הישראלי במנהיג החמאס הגדול, ואחריו הפצצה באוטובוס הירושלמי. עוד אלימות. עכשיו - מאמצים בינלאומיים תזזיתיים להחזיק את מפת הדרכים בחיים. במהלך כל הזמן הזה, מציאות הכיבוש לא השתפרה; למעשה, הכול נעשה גרוע יותר. ניתוק מוחלט בין הצהרות פוליטיות, לבין המציאות בשטח. מדהים. מדיניות החנק של החברה הפלסטינית רק התהדקה. לדוגמה, השער היחיד בחומת גטו אבו דיס נסגר. הפרבר במזרח ירושלים מוקף בחומת בטון המכוסה בגדר תיל. בכדי להגיע לירושלים צריך לטפס על החומה, או להידחס באופן מדויק דרך חור. זה לא מונע פיגועי טרור, אלא מונע מאנשים רגילים לחיות חיים סבירים. להלן תוכלו למצוא קטעים המדגימים מציאות זו מתוך דיווחי מחסוםWATCH מהמחסומים המוצבים בקלנדיה, חווארה, אבו דיס ובית לחם (נערך על ידי ויקטוריה ב.).

מחסום חווארה

שבת 31 במאי 2003,  8-11:30 בערב

בבואנו, 8 בערב, מצאנו קהל עצום של כ 500 מאות איש. תושבים מקומיים אמרו לנו שהמחסום היה פתוח בשעה 6:30. נראה שאנשים ציפו לעבור קל יותר דרך מחסום, בגלל התפתחויות פוליטיות חדשות. היה סידור חדש של מעבר להולכי רגל: הוא היה מחולק לשלושה קווים צרים עם תיל. נראה כי החומר היחיד שצבא ההגנה לישראל מוצא לנכון לשימוש להסדרת מעבר לאזרחים הוא תיל. מאחר ומעברים הם צרים מאוד בעור של אנשים ובגדים נתפסים כל הזמן על ידי תילי תיל.

חיילים מאמינים בעונש מופתי: הם החזיקו 3 גברים, שניים עם ידיים קשורות מאחור, במחסום והמפקד הסביר לנו שזה שיעור טוב ללמוד אנשים עוברים ושבים.

מחסום עציון וחסימות דרכים של אל-ח'דר

יום ראשון בבוקר, 01/06/03, צוות: חיה או., תמר ש., מאיה ר.

.... "הסגר הכללי על 'יהודה ושומרון הוסר". התמרון הגדול לבניית האמון התרחש כביכול במשך הלילה, בעוד האומה ישנה. אם זה לא היה שקר כל כך מקומם, הייתי מציעה להחליף את 1 באפריל ביום הזה - 1 ביוני. מה שצריך להדאיג את כולנו הוא הנכונות של הציבור והתקשורת בישראל לבלוע את ההכרזה למעשה, ללא קשר למה שמתרחש בשטח, ובראש ובראשונה העובדה ששום פריסה מחודשת של הכוחות הכובשים לא מלווה את ההסרה-כביכול. "כלומר, אף מחסום אינו מוסר, אף מחסום אינו מפורק, ואף לא יחידה צבאית אחת נשלפה מתוך השטח הפלסטיני. "

מחסום קלנדיה

יום שלישי אחר הצהריים, 3 ביוני; מדווחות: יעל נ., חגית ש.

עוצר ברמאללה, על פי החדשות ברדיו חלק מהמחסומים סגורים. איננו יודעים למה לצפות ... הגענו לקלנדיה באותה שעה ממש שאבו סוקר, ששוחרר מהכלא, התקבל על ידי בני משפחה וחסידיו. חאפז היה שם כדי להסביר את הסיבה להתרחשות הגדולה עם המון מצלמות (כולל כמה חיילים שעזבו את תפקידם לרגע וצילמו תמונות), מוסיקה של מתופפים מקומיים בכל הגילאים, האסיר המשוחרר הוחזק על ידי הקהל והובל דרך המת"ק. במשך זמן מה היה מתח רב באוויר. חיילים התרוצצו עם רובים מופנים אל הקהל החוגג. שמענו אפילו ירייה, אבל הקול התערבב עם המוזיקה. בצומת, הכביש חסום לכלי רכב לשני הכיוונים ו -4 חיילים בודקים הולכי רגל. החיילים מספרים לנו ברצון את ההוראות האחרונות שקיבלו אמש למשך יומיים: יכולים לעבור : מכוניות עם לוחיות צהובות [ישראליות], הולכי רגל עם תעודת זהות כחולה [ירושלים], כולם נשים, גברים מעל גיל 60 וכל הילדים. .. כ -15 אנשים שמעברם נאסר מסתובבים ומחכים לרגע נכון לנסות שוב. חלקם מנסים במשך ימים רבים לחזור דרומה לביתם. דייב, מתנדב, אמר לנו שאתמול המחסום נסגר בסביבות השעה 13:00 ו"כתוצאה מכך הייתה התפרצות שנראתה כמו מלחמה ". בעיני מפקד נקודת הביקורת, נדב, לא מצא חן שאנחנו מדברים עם דייב והוא הכריז ש-"אנחנו מפריעות לעבודה ומסכנים את החיילים. אזור המחסום צריך להישאר סטרילי"...

חומת אבו דיס

5/6/2003 בוקר, צופות: מגדלנה ח, אממי ק, אווה ג.

.... שמענו דעות שונות [מפלסטינים] על תהליך השלום. יותר מאדם אחד הסביר לנו כי השלום מגיע ובקרוב מאוד (כמה ימים) החסימות ייעלמו. הרגשנו עצובות - מצפה להם אכזבה נוספת.

מחסום עציון וסמוך לצומת אל-ח'דר

08/06/03, בבוקר; צוות: חיה או ', לורן א', תמר ש ', מאיה ר'

"ההכרזה על הטלתו מחדש של הסגר הכללי על הגדה המערבית הבוקר גורמת לתוצאה חיובית אחת - היא משחררת את הפלסטינים מהשקר המקומם בעניין הסרת המצור בו הם נתונים. נכון להיום המונחים ("סגירה") תואמים שוב את המציאות. מצד שני, הניסיון שלנו בעציון ואל-ח'דר הבוקר מוכיח שהצעדים הללו עדיין רחוקים ממיצוי, כלומר, הפלסטינים יתמודדו כעת עם מגבלות ואיסורי תנועה נוקשים ומחמירים מבעבר. "

סורדה

10.6.03 אחר הצהריים; צופות: עירית ס., חגית ש., רוני ח.

עקב דיווחים חוזרים ונשנים על הידרדרות המצב ב"טיילת סורדה "החלטנו לנסוע לשם. נוכחנו שהדרך - שלא כמו לפני חודש - חסומה לחלוטין על ידי אבני בטון ענקיות, שהפריעו לתנועת כל כלי הרכב - גם של אמבולנסים או שירותי חירום אחרים. על פי הוראותיו של המח"ט רוני נומה, אמבולנסים אמורים כעת להשתמש בכביש בית הדין הצבאי, עובדה המאריכה משמעותית את המסלול ומסכנת את מאמצי הצלת החיים! .... התנועה משדה התעופה לכפר עקב מתנהלת בכביש המקביל לגדר ההפרדה שכמעט הושלמה, וכל הכבישים הצדדיים נחסמו על ידי תעלות אדמה שנחפרו זה עתה.

בית לחם

11.6.03 יום רביעי בבוקר, צוות: שלומית ב., חנה ב. מיכל ל. ואביטל או.

היום יש סגר, כמו אתמול ושלשום. בדיוק כשהגענו לכביש גילה ראינו כמה אנשים (כולל ילד) קופצים מהקיר, ועוברים בהצלחה לבית צפפה. היה להם מזל. כמה דקות אחר כך הגיע חייל, עמד על הטיילת ויכול היה לראות את כל מה שזז בשטח. חסרי המזל נשארו בטנטור. ... בבית הקפה שליד תחנת המוניות, שבה אנו מבקרים מדי שבוע ושומעים את סיפורי ההתעללות, ההכאה, השבירה וגניבת הסיגריות שמבצעים חיילי משמר הגבול, שמחנו לגלות שיותר מעשרה ימים יש שקט.

אבו דיס 

11/6 אחר הצהריים; צופות: נתניה ג', ג'ודי ש', רותי ב'

כשהגענו לאבו דיס היה שקט מאוד. ... אבל לחסימות נוספו חוטי תיל כדי שאנשים לא יוכלו לעבור ... אישה אחת הצליחה להידחק דרך סדק. עזרנו לאם ולבתה מעבר לחומה. האם סיפרה לנו שהיא עבדה בבית לקשישים ממול ועוברת כאן בדרכה לעבודה כל בוקר. הם שאלו מאיזו מדינה באנו ... שבדיה? אַנְגלִיָה? והופתעו כשאמרנו שאנחנו ישראליות, יהודיות מירושלים. האישה אמרה שאיש אינו רוצה שבניו ייהרגו, לא ערבים ולא יהודים. ... ... ואז ירדנו לעבר תחנת הדלק ופתאום ראינו את החיילים רצים ואת הג'יפ דוהר במהירות לשער ... לחיילים היו רובים שלופים, והם צעקו לנו שהיה פיגוע במרכז ירושלים. נפגענו מאוד מהערות  אחד מהם - "אתן שמחות עכשיו?" ומהג'יפ צעק אחד: "החברים שלכן הכינו פיגוע נוסף." לא ניסינו לעלות לשער לראות מה קורה כי הרגשנו שבזמן כזה יכולנו רק להחמיר את המצב, אז עזבנו את אֵזוֹר.

אבו דיס, סוואחרה-ואדי נאר

בוקר 12 ביוני, משקיפות: אווה ג'יי חנה א' ואילנה ד'

.... באבו דיס בתחתית ליד החומה, הרחוב היה כמעט ריק. שני שוטרי מג"ב בראש החומה מנעו כל ניסיון לעבור. בחלק העליון השער היה סגור והחיילים הודיעו לנו שאפילו אלה המחזיקים בתעודות כחולות [תושבי ירושלים] אינם מורשים לעבור, רק ילדי בית ספר, והם אכן סייעו לילדים לטפס מעל החומה הגבוהה שליד השער. האוטובוסים והטנדרים המתינו בבטלה לנוסעים והחיילים אמרו כי אין להם מושג באיזו שעה ייפתח המעבר. הצו לסגור אותה הרמטית הגיע מהממשלה ולא מהצבא. נסענו דרך א-טור כל הדרך לצד השני של החומה ועלינו על מונית לסוואחרה בואכה ואדי נאר. ... שם מצאנו שורה ארוכה של משאיות עם תוצרת חקלאית בדרכם מיריחו לחברון  - כולן המתינו בשמש הקופחת ודאגו מכך שהירקות יתקלקלו ​​... נהגי המשאיות פנו אלינו וסיפרו על הבעיות - אחד מהם היה עם משאית מלאה מנגולד סיפר כי משאית ריקה חיכתה לו בוואדי נאר, והוא היה מוכן להשאיר את ניירותיו אצל החיילים בזמן שהוא יוביל את הארגזים לפריקה. אחר סיפר לנו על הגבינות המתחממות שעל המשאית שלו. כשהצענו להם לפנות למפקד המחסום בעצמם, הם אמרו לנו שהם פוחדים שיחטפו מכות. ... אחריה חצי שעה המשאית עם המנגולד החליטה לרדת כל הדרך לואדי נאר ולנסות לעבור את הג'יפ של משמר הגבול. הנהגים האחרים צפו במשאית היורדת - ראינו שעיכבו אותה. החלטנו להתקשר לנסים מפקד הגזרה,  שאמר שהוא כבר לא אחראי, אך יעביר את המידע. תוך כמה דקות ראינו שהג'יפ בתחתית נתן למשאית המנגולד לעבור, וכל המשאיות האחרות התחילו בשיירה ארוכה בדרכן למטה. שמחנו גם לראות שמספר גדול של הולכי רגל הופיעו כאילו משום מקום. רובם ירדו למטה, אך חלקם נאספו על ידי מונית צהובה שהובילה אותם מעבר לעמק. אדם שנולד לפני 36 שנה ביריחו, חי את כל חייו תחת הכיבוש ועבד ביישובים יהודיים בסביבה הודה לנו בחום. העברית שלו הייתה מעולה. הוא כיבד אותנו מהמלפפונים הזעירים שלו (לאחר ששטף אותם), וסיפר שהוא מקבל 15 שקל לארגז עגבניות שלם (18 קילו) .מטען המשאיות שלו שווה 3000 שקל והוא היה מרוצה מאוד שכנראה לא יתקלקל.

אבו דיס, סוואחרה

12/6/03 אחר הצהריים, משקיפים: ג'ודית ו', ירדן ד' ושני אורחים

..... אדם מבוגר סיכם בעברית רהוטה את החוויה המתסכלת של המחסומים. הוא הביט בעיניי ואמר: את יודעת, שלום נוצר על ידי אנשים כמונו, באמצעות יצירת קשר, בשיחה זה עם זה; הדברים האלה מסירים את הפחד ההדדי, וכך מסלקים כעס ושנאה. החיים כל כך קצרים, אמר, וכל מה שקורה הוא בזבוז נורא. הוא כאילו קרא את מחשבותיי....