מצבם של הפלסטינים תושבי האזור נעשה מדאיג מיום ליום. במבנים ארעיים, ללא בתי ספר או מרפאות, ללא מים
זורמים, חשמל או שירותים בסיסיים ביותר. הפלסטינים באזור מרוחק הזה מתפרנסים בקושי רב. מחייתם מבוססת על רעיית כבשים ועזים וחקלאות מסורתית. זה שנים מלוות מתנדבות מחסוםWatch את קהילות החקלאים הפלסטינים בבקעת הירדן. בשבועות האחרונים הגיעו בזו אחר זו קריאות טלפוניות לעזרה מרועים באזור אשר קיבלו צווי הריסה ואיומי גירוש. המתנדבות סיירו באזור, נפגשו עם התושבים ודיווחו מה כבר קרה ומה צפוי. זוהי תקופת חירום.
הריסות בתאבת מרע'י: ב-7 בנובמבר נסעו שתיים ממתנדבותינו לבקעה למשמרת שחשבו שתהיה רגילה. טלפון מהכפר הזעיר תאבת מרע'י יידע אותן שבולדוזר בדרכו להרוס שם בית. כשהגיעו למקום, ראו את הבולדוזרים עוזבים. הן מצאו נשים וילדים מפוחדים שקראו למתנדבות: "אנחנו הבאים בתור. הם ישובו בתוך ימים ספורים..."
כשעה לאחר מכן שמעו חברותינו שהצבא מבצע הריסה בפורוש בית דג'ן: מחסן חקלאי מאבן שנבנה מעל לבריכת מים. כל שברי ההריסה התמוטטו לתוך המים. בהמשך עברו כוחות הצבא למקום אחר והרסו דירי צאן.
גירוש צפוי בעין אל חילווה ובאום ג'מאל:
פתק שהונח מתחת לסלע ב-1 בנובמבר יידע את התושבים של שתי הקהילות הפלסטיניות הללו שהם יגורשו ואוהליהם ייהרסו בתוך 8 ימים. בו בזמן, שר הבינוי יואב גלנט הודיע על תוכניתו להכפיל את מספר המתנחלים הישראלים בבקעת הירדן. מתנדבות מחסוםWatch בשיתוף עם ארגוני זכויות אדם אחרים התגייסו לתמוך ב-300 בני הקהילות העניות הללו, ובסוף אותו שבוע התארגנו עם ארגונים נוספים לביקור תמיכה בתושבים. כ-100 פעילים, עיתונאים ומספר חברי כנסת הגיעו לעין אל חילווה ולאום ג'מאל לבטא הזדהות עם מאות הגברים, הנשים והילדים בכפרים הזעירים הללו, שעודם המומים, מדוכאים וחרדים ביותר. מנהיגי קהילה פלסטינים ביטאו את תודתם על ההתייצבות המלאה ושבו ואמרו כי אינם מעוניינים בצדקה. הם זקוקים ליציבות, למים, לחשמל, לשירותי בריאות וחינוך לילדיהם. זה עשרות שנים לא זכו לדבר מכל אלה.
ברור לנו שרק לחץ בינלאומי ישכנע את ממשלת ישראל לחדול מהריסות בתי פלסטינים, החרמת אוהלי מגורים, ציוד חקלאי, מכלי מים ועדרים.