דרום הר חברון, סנסנה, יום א' 21.6.09, בוקר
07:00 – 10:30
נקודות ציון:
דיווח על האוהל שהועלה באש על-ידי מתנחלים בסוסיא;
מעשה הנבלה של עיכוב שלשה נערים-אחים (גילאים 11-14) על-ידי מתנחל על אם הדרך ביציאה מסוסיא.
סנסנה-מיתר
הגענו בשבע ועשרה. הפועלים כבר עברו ומעבר משפחות האסירים בעיצומו. לדברי אחד הפועלים, העיכובים במעבר קורים לרוב כשאין לחץ של מעבר משפחות, ובמיוחד כשמנהל המעבר היעיל, שלומי, לא נמצא.
כביש 60
תנועה דלילה על הכביש ולא ראינו מעוכבים
במחסומים ולא התעכבנו. המשכנו לסוסיא.
סוסיא
נאסר קידם את פנינו והוביל אותנו אל האוהל השרוף. וזה מה שרשמנו:
באוהל ישנו שלשה אנשים. בלילה, אחרי 2 בלילה, נשמעו נביחות כלבים ושכנים חשבו שמדובר בסיור צבאי. אחד האנשים התעורר עקב העשן המחניק. הם קמו והצליחו לכבות את השריפה באמצעות דליי מים. לא שמעו רכב מתקרב, אך מיד אחרי כיבוי האש ראו רכב שעולה לכיוון מצפה דגל.
התקשרו למשטרה. הם הגיעו כעבור זמן מה וטענו שייתכן והשריפה הייתה תוצאה של סיגריה בוערת. אך האש פרצה מחוץ למאהל. הבוקר נמצאים שלשת האנשים ששהו באוהל במשטרת חברון להגשת תלונה.
"יש דין" לקחו על עצמם את המשך הטיפול בעניין.
נאסר נותן רקע הסטורי: ההתנכלויות החלו ב-1982 כי השאיפה היא לנקות את דרום הר-חברון מהתושבים הפלסטינים. בשנת 1986 הם גורשו ממקום מושבם בסוסיא העתיקה והתיישבו בשטחים הפרטיים שלהם. אחרי מאבק משפטי ממושך אישר בית המשפט בשנת 2001 שאכן מדובר בשטח פרטי, אך אישורי בנייה הם לא יכולים לקבל מהמינהל. האחראי על האישורים הנו מהנדס ממצפה יאיר שגר בקרוואן בלתי חוקי, כמובן. ככלל, הם נתונים לשלשלת ארוכה של התנכלויות כגון חבלות, עקירת זיתים, הריגת כלב רועים וכו'.
הצבא שנהג לפשוט מדי פעם על המאהלים הפסיק להטריד. ייתכן ומצלמות הווידאו שבידי התושבים הם יסוד מרתיע.
חזק על חלשים:
ביציאה מסוסיא עומדים שלשה נערים, אחים בגילאים 11-14 , מבוהלים מול מתנחל, מאדוני הארץ, שאינו מאפשר להם להמשיך ללכת לדרכם. עצרנו ושאלנו את המתנחל מה קרה. הוא לא שיתף אותנו בכוונותיו, אך גם לא אפשר לנערים להמשיך ללכת."סטנא!" פקד עליהם. והם עמדו מפוחדים ולא העזו להמשיך. אמרנו שאין לו סמכות לעצור ילדים, אלא רק לצבא או למשטרה. הוא השיב שהוא קורא לצבא. בטלפון הסלולרי הוא הסביר למישהו שיש בעיות. אנחנו, ככל הנראה, הבעיה. אמרנו לילדים שימשיכו ללכת ללא פחד ושנלווה אותם. לא נותר למתנחל לעשות דבר אלא לפנות לשדותיו ולעדר העזים על הגבעות. ואנחנו ליווינו את הנערים, שביקשו בבוקר לצאת ולחפש עבודה, חזרה לביתם.
ויהי בוקר יום ראשון של השבוע הרביעי של יוני.