ג'בע (ליל), חיזמה, עטרות, קלנדיה, יום ב' 5.1.09, אחה"צ
אנשים כנראה מתרגלים לכל דבר, אפילו למלחמה בעזה. אמנם הרחובות והחנויות לא מלאים כתמול שלשום, אבל רואים יותר בני אדם בכל מקום, אפילו במחסום קלנדיה.
15:15 : בדרך לקלנדיה עברנו ליד מחסום עטרות. ראינו תור ארוך ואטי של מכוניות שהשתרך במורד הכביש וזנבו נעלם מעינינו מעבר לעיקול.
15:30 קלנדיה
ילדי המסטיקים פגשו אותנו במגרש החנייה. הם ספרו שילדי השכונה הקרובה שוב זורקים אבנים, אבל כנראה שהגענו בהפוגה כי היה שקט ותנועת הרכבים זרמה לאט אך ללא הפרעה. במחסום הולכי הרגל, שני מסלולים היו פעילים. לכל אורך המשמרת הם היו עמוסים ממתינים וההתקדמות היתה איטית. אישה צעירה וחמשת ילדיה הקטנטנים, התינוק על הידיים (לעתים על הידיים של אחיו "הבוגר" שבקושי יכול היה לסחוב אותו), ניסתה לעבור במחסום. היא הציגה לחייל תסריך שפג תוקפו והוא סירב בתוקף לתת לה לעבור וצעק עליה בגסות. היא חזרה אתנו לסככה הצפונית וספרה לנו שהיא פלשתינית נשואה לישראלי תושב אבו-גוש, שם ביתה. היא נסעה לרמאללה עם ילדיה לבקר את אמה שזה עתה חזרה מהחאג' וביקשה לחזור הביתה לאבו-גוש. טלפנו לנציג המת"ק, קבלן, שהסכים לבוא לראות במה העניין אבל רק כשיתפנה, אחרי 20 דקות. האישה וחמשת ילדיה ישבו וחיכו בסככה הצפונית עד שפגשה מכר שהזמין אותם לנסוע איתו. היא אמרה שלום ונעלמה עם ילדיה.
עברנו להסתכל בנעשה במסלולי הרכבים. ראינו שהתנועה זורמת לאט, כרגיל. מרחוק ראינו שהתור במחסום עטרות עדיין ארוך מאד.
16:20 בדרכנו חזרה לצד הפלשתיני של המחסום שמענו פתאום שתי יריות עם הדף חזק. על פי מה שנאמר לנו בשבוע שעבר הבנו שאלה כדורי גומי, אך לא ראינו ילדי שאביבה בסביבה. לעומת זאת נראה שנדלקה חלקת קוצים ליד הבתים הקרובים ביותר לחומה ועשן סמיך ומסריח היתמר מעלה ישר אל הדירות העליונות שם כביסת המשפחות הייתה תלויה לייבוש במרפסות.
16:45 התורים להולכי הרגל עדיין עמוסים וארוכים. ההתקדמות אטית ביותר. טלפנו למוקד להציע שיפתחו מסלול נוסף, אבל ההצעה לא התקבלה.
17:00: החיילים שוב יורים אבל לא הצלחנו לזהות על מי.
17:15: עזבנו את קלנדיה וחזרנו לירושלים דרך ליל. המחסום היה מאויש ע"י חיילי קורס קצינים שהחליפו את הצוות הרגיל הנמצא כעת בעזה. התנועה הייתה כבדה וזרמה לאטה. מחסום חיזמה לעומת זאת היה פקוק לחלוטין ותור המכוניות השתרך הרחק מעבר לכניסה לכפר