דרום הר חברון, חברון, סנסנה, יום ד' 11.11.09, בוקר

6:30 - 10:00

סנסנה
בעשרים לשבע אנחנו שם, ואין פועלים בשרוול. בדרך חזרה אנחנו רואות שני אוטובוסים של משפחות אסירים. הבוקר הכול בסדר.

כביש 60
בדרך לחברון אין כמעט תנועה – חברת הדרכים הלאומית מתחזקת את הכביש, ותמיד עם אנשי אבטחה. מתחת לעתניאל  ג'יפ משטרתי מחכה לרכבים פלסטיניים שעולים לדרך כדי לתת להם קנסות.

חברון
את הפילבוקס שהיה מול בסיס משמר הגבול 'אשמורת יצחק', בדרך לגבעת החרסינה, הורידו. אולי לא צריך אותו כי יש מחסום בשכונת קפישה על ציר ציון.
בדרך למחסומים  בתוך חברון - אין מעוכבים.
כשאנחנו חונים במחסום בית המרקחת אנחנו מבחינים במכונית שנוסעת במהירות אימים ליד בית הספר לבנים. זוהי השעה שבה הילדים עוברים שם בדרכם לבית הספר – המכונית הזאת עושה שלושה סיבובים וא', השרת של בית הספר ממש מודאג משלומם של הילדים. מסתבר שבמכונית יושבת ענת כהן – היא מחנה את האוטו שלה ממש ליד הטרנזיט שלנו כך שאנחנו לא יכולות לפתוח את הדלת של הטרנזיט ולעלות. היא יושבת באוטו ומקללת אותנו. א' השרת של בית הספר מנסה לדבר אל ליבה שתיזהר על הילדים, אבל היא עונה לו שהם לא מחונכים. אנחנו נמנעות מדיבור איתה, והחייל ששם לא מתערב.
אנחנו מחליטות לנסוע והיא שוב מחנה את הרכב ממש לידינו ולא נותנת לנו לעלות. בסופו של דבר הצלחנו לעלות והיא עוקפת את האוטו שלנו ונוסעת במהירות איטית – ממש ליווי צמוד. מיכל כמעט ומספיקה לצלצל למשטרה כשהניידת שלהם מגיעה ועוצרת אותנו. הם מבקשים מאיתנו להמנע מעימות איתה, אבל מעכבים אותנו. בינתיים מגיע מפקד המשטרה החדש של חברון ואנחנו עושים איתו הכרות – ענת כבר הספיקה להימלט.
מכיוון שמפקד המשטרה הוא חדש, ומכיוון שרצינו הפעם להמנע מעימות משיקולים של קשר טוב עם המשטרה לטווח ארוך, החלטנו להיענות לבקשתם ולא להמשיך במשמרת כרגיל.
שוב הוכח שבריונות וכוח של המתנחלת הזאת מצליחה לעבוד על המשטרה – היא את שלה השיגה. אנחנו יצאנו מחברון.  האלימות הזאת אינה לכבודה של משטרת ישראל, שאינה מונעת אותה.

בדרכנו חזרה אנחנו עוצרות להזדהות עם הפגנת אנשי המועצות המקומיות של הערים הבדואיות בנגב.