קלנדיה, יום ש' 7.11.09, אחה"צ

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
איה ק', ויוי צ' - כותבת
07/11/2009
|
אחה"צ

שבת צהרים 14:00-17:00
בצד הצפוני של המחסום (הצד לרמאללה) הילדים זרקו אבנים וניסו לאלתר ולזרוק בקבוק שיבער (האבנים בצילום משמאל), והנהגים המבוגרים שחששו מסגירת המחסום לתנועה בגלל  האבנים ביקשו מן הילדים שיפסיקו. האחד יצא מרכבו וצעק עליהם, שני יצא לדבר אל לבם, ושלישי יצא וצעק אליהם "השחררתם את פלסטין בזה?" ואחר אמר לנו שבגללנו הילדים מתרברבים ומשחקים אותה גיבורים.האבנים פגעו בגדר, והבקקו עשה איזה אש שכבתה מיד.

החיילים לא יצאו לעצור ולרדוף את הילדים,שגובהם אינו עולה על מטר וחצי, כולם וודאי מצולמים במצלמות שעל המגדלים.
אבל הענישה  באה בצורת האטת המעבר, גם  במסלול המכוניות ויותר  במסלולי הולכי הרגל, והמעבר כמעט נעצר לפרק  זמן של כשעה וחצי בשעות העומס של אחרי הצהרים, התקשרנו למספר המנהל האזרחי המופיע על השלטים של "מינהלת המעברים" ובתשובה  כנה ענו  שהיה ארוע ועל כן מאטים את המעבר

האמת הילדים לא ביקשו לשחק אותה גיבורים, הם זורקים אבנים כי הם מרגישים שזה מה שעליהם  לעשות, אין עליהם עדיין את הכפיה של ריסון, איפוק וחישובי כדאיות של אדם מבוגר, והם מבינים ראשונים שלא ע"י עמידה צייתנית בתור יעלימו את החומה והמחסום.
אבל מי אנחנו שננסה להבין מה עובר להם בראש. אלה ילדי קלנדיה הגרים רובם במחנה קלנדיה הסמוך,בני בני פליטים,יפים ומצולקים, עובדים מגיל רך ברוכלות, מתמחים במשחק המסוכן של מחבואים עם החיילים הישראלים, ובמו עיניהם ראו וחוו  את התוצאות הטרגיות של רדיפות החיילים.
אותו איש שקרא אליהם "השחררתם את הפלסטין" ביקש להגיד שהאבנים האלה לא רק חסרי תוחלת  ותועלת אלה גם יביאו עליכם  נזק ואסון, והם הילדים נשארו אדישים מול תוכחות המבוגרים.

במחסום עצמו רק  שני מסלולים נפתחו, המעבר מכוון להיות איטי להחריד, ומרגע לרגע התורים התארכו לכמה מאות מאחורי הקרוסלות, הקרוסלה בין אזור ההמתנה למסלולי המעבר ננעלה, ומאחוריה מתארך תור נוסף, כך כשעה וחצי.
ההמתנה הארוכה סיפקה לנו צפייה מסוג שונה, נערים תלמידי תיכון פחות עצבניים מן המבוגרים העבירו את זמנם בהתגושושיות בנים, ופזילות זהירות לעבר הנערות, שמצידן ציחקקו ופטפטו וגם פזלו בזהירות. אוי הנעורים, גם  במקום המזוויע הזה אפשר  לייצר זכרונות נעימים.

רובם המכריע של העוברים באחר צהרים של שבת בעלי ת.ז כחולה ירושלמית, אך פגשנו אשה, אם לארבעה  נשואה זה חמש עשרה שנה לירושלמי בעל תעודה כחולה, עובד בישראל מקבל "תלושים" ומשלם ארנונה. היא מקבלת אישור מעבר על בסיס אחוד משפחות, מזה כמה שנים בערך פעם בשנה לא מאריכים את האשור בגלל מניעה מן השב"כ, ובכל פעם  משלמת הון לעורך דין, ולאחר שמבלה מספר חודשים כאסירה ושב"חית בביתה, מחדשים לה את האישור, כך כבר מספר פעמים, והפעם היא אמרה שהיא כנראה עוברת פה בפעם האחרונה לפני שהיא כולאת את עצמה בבית המשפחה אלוהים יודע לכמה זמן.

נסענו הלוך חזור למחסום קלנדיה באוטובוס פלסטיני משער שכם, נסיעה טובה ומהירה, דרך בית חנינא וצדה המערבי של  החומה המבתרת את אראם.