ג'למה, גוכיה, חמרה, תיאסיר, יום ג' 6.4.10, אחה"צ
" אתם דפנה?" שואל אותנו תושב , עובר דרך במחסום בתיאסיר.
ג'אלמי : אנו מחזירות ילד ואביו מטיפול.רפואי . הסגר עדיין נמשך , רק מקרים הומניטרים עוברים. האיש מספר שהמעבר ( 08.30 בקר) היה מהיר , בזמן שהיו בחדרים נאספו ת.ז ונבדקו ידנית מאחר שעובדי המקום היו , כנראה, בחופשה. מכוניות רבות של ערבים ישראלים בדרך לישראל מהשטחים ,.
15.00 מחסום גוכיה: - מחסום חקלאי בשולי הדרך, מעט אחרי התנחלות "רועי , מוט ברזל אפקי מחובר לשני רבועי ביטון " שני שלטים , משני עברי שביל העפר ל"מחסום" מזהירים "שטח אש" תלוליות עפר לאורך הכביש עשרות מטרים משם מונעת מעבר צאן ורכב חקלאי.
המחסום סגור, איש אינו ממתין שם למעבר , במת"ק נאמר שחיילים בדרך ואשרו שהמחסום אמור להיות פתוח לכמה זמן? כ- רבע שעה,אולי מעט יותר. באשר לשאלות על האנשים האמורים לעבור סרבו לענות.
ב- 15.20 חילים טרם הגיעו. מאחר וגם תושבי המקום לא הגיעו- עזבנו.
לאורך הדרך נוף בתולי , מדהים, עד שמגיעים לחממות ולישובי ההתנחלויות, מול מאהלים וחושות של בדואים ורועי עדרים .
שוב אנו פוגשים מעשי ידי אדם להכעיס- סוללות עפר למניעת מעבר . על הדרך נוסעים מיכליות מים
, טנדרים ורכב חקלאי. תנופת פיתוח מואצת יש כאן
15.40 מחסום חמרא.
המחסום מוצף בדגלי ישראל להדגיש מי כאן הריבון והפטרון. , לצד מחסום כלי הרכב ביתן בידוק להולכי רגל. היורדים מהרכב המגיע מכיוון שכם ותוככי הגדה . חיילי מספרים שהמחסום מאויש 24 שעות ביום ועוברים דרכו כ- 5000 אישחיילת נגשת ואומרת שאסור לצלם כאן ומודיעה- מזהירה שהיא מיחידת העוקץ . חייל ניגש אליה ואוסף אותה מאתנו. כעת - צהרי היום - חילופי משמרות. אלה באים ואלה הולכים ובינתיים, עד שיסתיים הטאראראם , וטקס הפרידות , ממתינים בחום הלוהט בבקעה תשעה כלי רכב מזרחה . . שקטים ללא טרוניות,
16.00 רוב המכוניות הממתינות ( לעיל) עוברות עכשיו. בידוק כלי הרכב הוא דו סטרי. בו זמנית.
מכיוון הגדה עוברים , אנשים ומשפחות, ילדים קטנים, בדואיים - לכפרי הסביבה ( ג'יפטליק ואחרים) ואחרים ליאטה וחברון. בג'פטליק 450 אוהלים או חושות. בזמן האחרון הצבא הרס להם כמה. אמרו שפלשו לשם תושבים שלא מהמקום. (לא מהמקום?)
בצד הדרך, מוניות ממתינות להולכי הרגל להסעים בסביבה. ממלאים ונוסעים
הכל בשליטה! אנו מדברים אתם. , הרושם שמתקבל משיחה מאופקת אתם , שמוטב להם לקצר בדברים אתנו. ...לא להתלונן ומוטב- להגיד רק דברים טובים . ואכן- "היום חיילים בסדר" . אחד מרהיב עוז בכל זאת ואומר. "כשאתם פה. הכל בסדר."
הדרך ליאטה נמשכת שעתים וחצי , בדרך נתקלים במחסום צבאי אחד ושני מחסומים של הרשות. והדבר מעכב.
הכפרים בסביבה מחוברים, בחלקם , לרשת החשמל, אבל לא למשך כל היום. מים הם רוכשים ממכולה.
הבידוק בביתן להולכי רגל . נמשך זמן קצר יחסית. לא אמדנו ,מפאת הריחוקת את משך השהות. .
16.55 תייאסיר
דרך מדהימה. נוף עוצר נשימה , ואדי אל מאליח היה פעם משהו... על שרידי המבנים והתעלות המים שווה טיול , הלוואי ויכולנו.
המחסום משרת את הנוסעים אבל לא רק. התהליך הרגיל. רכב חונה במרחק וחייל מסמן בידו לגשת ולמסור תז . תנועת כלי רכב דלילה בשעה זו. לצד המחסום - בודקה לבידוק הולכי רגל , היורדים מהרכב לכיוון הגדה. . בדיקת כלי הרכב מהירה . רכב העובר בכביש הצר צריך לתמרן בין נתיבים סביב לאי- תנועה. לא מסובך אבל לגמרי מיותר.
17.15 אנו עוזבות בדרך חזרה אנו מתעכבות על יד שלטים שקבעו מתנדבי האחוד האירופי שעוסקים כאן בהקמת תשתיות, חממות, ועוד שלא הבנו. . שתי ילדות בדואיות יפות עוצרות לידנו מבקשות נדבה . אין לנו , אין דבר הן אומרות " מרא ל'גאי " בפעם הבאה.
הדבר הבולט והמקומם לאורך הדרך: הבדל בהשקעות בהתנחלויות הירוקות העולות כפורחות כנווה מדבר לעומת העוני והעליבות בה חיים בעלי המקום., הבדואים , גם אם זהו אופי החיים המקובל כאן,- החוצפה והאלימות במעשה כבתוך שלך זועקים לשמים. באין שומע, כנראה.