בית לחם, מת"ק עציון, נועמן, יום ב' 25.8.08, אחה"צ

בית לחם בדרך מהר חומה לכיוון מחסום מזמוריה, נוכחנו שנעשות עבודות הרחבה בכביש החדש, שני מסלולים חדשים נבנים.עצרנו ב- 13:15 ליד מחסום הולכי הרגל במזמוריה בכדי לראות את הילדים חוזרים מבית הספר. מיד הגיח לעברנו מפקד המחסום, בנשק שלוף ובלבוש הכי קרבי שניתן לתאר. אחרי מספר שניות של הפתעה זיהינו את "ידידנו" יואב, אותו הכרנו בעבר במחסום 300, כמי שהתעמר בפלסטינים. הוא טען שאסור לנו לחנות ליד המחסום (לדבריו כל האזור הוא "שטח המחסום"). היות ולא ראינו ילדים בדרכם מבית הספר, החלטנו לעלות לכפר. בשובנו, היות ומעגל התנועה היה חסום על ידי גדרות משטרתיים, נסענו בניגוד לכיוון התנועה. יואב חזר בסערה, דרש מאתנו תעודות זהות וכמעט שעצר אותנו. רק דברי התנצלות של אחת מאתנו ריככו אותו והוא סינן מבין שיניו הרשאה להמשך הנסיעה. שאלנו כמה מתושבי הכפר בדרכם הביתה באיזו שעה חוזרים הילדים אך לאיש לא הייתה ידיעה ברורה. יתכן שבימים הראשונים של שנת הלימודים הם חוזרים מוקדם יותר והחמצנו את בואם. הצטערנו כי שמענו מהתושבים שאכן יש בעיות, שמעכבים את הילדים, לעתים מחייבים אותם לשפוך את תכולת ילקוטיהם על הרצפה ועוד.  עצרנו בכביש הכניסה לשדמה אך לא העזנו להמשיך בשל השלט האדום האוסר כניסה של ישראלים. רק ג'יפ צבאי נראה נוסע בכיוון שדמה.מספר האנשים במת"ק היה רק במעט קטן מזה של השבוע שעבר, יתכן שחלק ויתר.  כשישים איש ישבו באולם, ביניהם כאלה שזו הפעם הרביעית שהם "מבלים" פה יום וחוזרים הביתה בסופו ללא כרטיס מגנטי (ללא זהות ממשית). לשמחתנו נוכחנו שלפחות המזגן פועל. זיהינו חלק מהאנשים שפגשנו בשבוע הקודם. האורח שלנו, הדובר ערבית שוטפת היה המום מהסיפורים ששמע. חלק מהאנשים סיפרו שהגיעו ב- 2 לפנות בוקר, והתחילו לארגן רשימת תור מסודרת. בשלב מסוים בבוקר יצא המפקד וקבע באופן אקראי מי ייכנס, שום התייחסות לרשימה. עד להגעתנו נכנסו כבר כ- 30 נשים ובזמן שהותנו במת"ק נוכחנו שכל אישה שהגיעה, נכנסה כמעט מיד ואף גבר לא. אחד הגברים הצעירים קבל באוזנינו שמה שקורה גורם לגברים לשנוא את הנשים (במידה רבה של צדק!). ניסינו, ללא הצלחה, להשיג את תדסה. הבחורה העונה לטלפונים של המשרדים, טענה שהיא מנסה לעזור, אך גם זה ללא הועיל. החייל בחלון לא התייחס לפניותינו. התסכול היה רב מזה בשבוע שעבר היות ולא נראה כי יש שיפור כלשהו. ניסינו להשיג את חנה ב. בכדי לשמוע האם חלה התקדמות כלשהי בעקבות פניותיה לרשויות, אך שני הטלפונים שלה לא הגיבו.  בדרך ראינו שוב כמה פלסטינים רזים במיוחד המצליחים לחדור דרך השער ה"הומניטארי" הסגור שבכניסה לאל-חאדר.  במחסום בית לחם עמדו הפועלים שחזרו מיום עבודה בשני טורים ישרים להפליא שהגיעו כמעט עד לכביש. ביניהם היה מעבר צר למעט האנשים הנעים בכיוון המנוגד. בכניסה לבניין הוקמו שתי סבכות מסוג קלה היוצרות "שרוולים" להולכי רגל במחסומים שונים. רק שני חלונות היו פתוחים והתור הלך והתארך במהירות. ביקשנו מאיש האבטחה של חברת ארי לדאוג לפתיחה של חלונות נוספים ואכן אלה נפתחו והתור התקדם. שוב ושוב עולה השאלה מדוע יש צורך בבדיקת החוזרים הביתה, פרוצדורה האורכת זמן וגוזלת כוח אדם. בקלנדיה ובמעבר הזיתים כל זה אינו קיים! איש האבטחה עמד ממש ליד התמרור האוסר עישון וסיגריה בוערת נעוצה בפיו.

פלסטיני שהעברית בפיו מצוינת ניהל דיון ממושך עם החיילים. הוא בעל חנות בבית לחם ומתגורר עם אשתו בירושלים. יש בידיו אישור שהיה בזכות איחוד משפחות. הפעם נטען נגדו כי הוא מנוע משטרה ולכן לא יוכל לחזור הביתה לירושלים. הוא הבטיח לטפל בעניין המשטרה למחרת בבוקר אך עכשיו עליו לחזור לביתו שם מחכים ילדיו הקטנים. לא חיכינו לסוף הויכוח, התרשמנו שהאיש יודע לנהל את ענייניו.