דרום הר חברון, חברון, סנסנה, יום ג' 11.3.08, בוקר

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
מיכל צ', חגית ב' (מדווחת)
11/03/2008
|
בוקר
Seriously? Does this make us safer?

 06:30 - 10:00

מעבר מיתר (סנסנה)
אנחנו שם בעשרים לשבע ועדיין התור ארוך – מסתבר שהיום זה כמו יום ראשון – בגלל הסגר שהיה בימים הקודמים המון פועלים עוברים, כ- 1500. הבדיקה נעשית מהר והתור ארוך כי עומדים בטור - כל עמדות הבדיקה מאוישות ובשבע ועשרה עוברים אחרוני הפועלים. ליותר פועלים יש אישור להגיע עם המכוניות שלהם למחסום ומגרש החנייה בצד הפלסטיני  מלא מכוניות.

השירותים בצד הפלסטיני עדיין מלוכלכים מאוד. שלומי מפקד המחסום מספר לנו שהגיש ארבעה שמות של מועמדים לעבודה שם למנהל האזרחי ועדיין לא קיבל תשובה מהם – אני לא מבינה למה בינתיים הפועלים מהצד הישראלי לא יכולים לנקות גם את הצד הפלסטיני.

בשורה טובה: על פי דברי שלומי המחסום יישאר פתוח בימי שישי עד השעה ארבע אחר הצהרים-  יש!!!! בשעה שאנחנו שם מגיע אל שלומי אחד מהפלסטינים שטוען שיש לו אישור שהייה של עשרים וארבע שעות והוא ניסה לחזור הביתה בשעה שמונה בערב. המחסום היה סגור, ונאמר לו שהוא יכול לחזור רק דרך תרקומיה – מה שמייקר ומאריך מאוד את החזרה הביתה. בינתיים המצב יישאר כך – מחסום סנסנה נסגר בשעה שבע בערב כי אין תקציב להפעילו 24 שעות.


כביש 60

עבודות הסלילה נמשכות בקצב – וחשבנו לעצמנו כמה כסף! ולמי?! לקומץ מתנחלים.  בצומת של כביש 317  - כביש 60  - מילואימניקים ניצבים על יד קוביות הבטון, מאבטחים את הציר. (אולי) בשל העובדה שחוץ מאיתנו לא עוברת אף מכונית, בדרכנו חזרה החיילים כבר אינם.

 בקטע שבין שמעה לסמוע, מימין לכביש, הניחו בטונדות לאורך הכביש בכל מקום שבו אפשר היה, אולי, בקשיים מרובים לעלות עם  כלי רכב. לדברי א' הנהג שלנו, אתמול הבטונדות עוד לא היו שם. ילדים הולכים בצידי הדרכים לבית הספר ומזג האוויר הטוב עושה אותם קצת חייכנים. כל יתר החסימות במקומן – וחלקן אפילו חודשו.

דורה אל פאוור – התנועה זורמת – הפילבוקס מאויש. צומת הכבשים – הרבה מאוד הולכי רגל חוצים את הכביש – אין צבא.  שיוך חברון - ג'יפ צבאי עומד, החיילים בתוך הג'יפ. הם לא מעכבים אף אחד אבל כשאנחנו שם חוצה את הכביש נערה צעירה אחת והמקום נראה מאוד שומם.

חברון

ביציאה מקריית ארבע עומד ג'יפ צבאי - החיילים בג'יפ

בית המריבה – המקום נראה שומם קצת, וכשאנחנו שם, ילדות פלסטיניות הולכות אל בית הספר בלי שאף אחד מעכב אותן. העמדה של חיילי משמר הגבול נראית נטושה – אבל אחר כך אנחנו מבחינות בהם עומדים בחוץ סביב בית הקברות שם.  למטה ליד תחנת האוטובוס אנחנו לא רואים חיילים – הנח"ל עכשיו מאייש את חברון ואולי ההוראות הן אחרות.

גבעת החרסינה  - החייל לא עומד עכשיו במחסום בחוץ אלא רק בשער של הבסיס, ואנחנו רואות מכונית פלסטינית אחת חונה ליד הבית (ימות המשיח?) - נתנו להם להגיע אל הבית עם מכונית.

גבעת האבות  - חיילים שומרים על השכונה  -  במקום שלא היו בו קודם.

ציר המתפללים – ג'יפ צבאי עומד במקום, החיילים בפנים.

מחסום בית מרקחת – החיילים עדיין בודקים מדגמית ילדים בדרכם לבית הספר, על אף שאסור להם. אבל הם עושים זאת למעט מאוד ילדים. בחזרה לשכונת אבו סננה המעבר חופשי ולא עוברים יותר דרך המגנומטר והמחסום. הפשפש בצד תמיד פתוח – ומשם גם עוברות עגלות הנכים. כשאנחנו שם מתארגן הפטרול לסיבוב שלו. פעילי השלום נמצאים שם ומכונית של מתנחל עוצרת על ידם -  צריך היה ללמד אותם לא להתייחס אליו. תמיד נעימה הפגישה איתם. 

מחסום תרפ"ט – אין חשמל במחסום ולכן כולם עוברים דרך הפשפש הצדדי. כמעט ולא בודקים אבל בסביבות המחסום מתארגנים לפטרול ותכף יעברו משם לפטרול באזור H1.

בתמונה המצורפת – רחוב השוהדא והחיילים עם הכלב – משל לרחוב הנטוש כמעט כולו.....

מחסומי מערת המכפלה – אין מעוכביםinfo-icon.

במכולת של באסם -  הוא איננו והילדים שם משחקים עם סרגלים שמשמשים בשבילם אקדחים. נראים כמו הילד שלי כשהיה קטן.... רק שהם חווים מלחמה אמיתית.


כבישים  – 356 - 317
כל החסימות במקומן וכמעט אין תנועה על הכבישים – רק אנחנו. ליד המוצב שם – מתנחלות עוצרות את רכבן ומצלמות את האנדרטה. המצלמות על הכביש מצלמות אותנו.

בשבת קיבלנו שיחות טלפון מהרועים שחיים מתחת להתנחלות כרמל. מסתבר שלאנשי השכונה החדשה אין משהו יותר טוב לעשות אלא לרדת משכונתם ולהציק לרועים, לרדוף אחריהם ולקחת כבשים. העניין חוזר על עצמו כמעט מדי יום – ומעורבת גם המשטרה וגם הצבא אבל כמעט כרגיל – לא מוצאים את האנשים שעשו זאת. בטרמפיאדה ליד ההתנחלות כרמל טרמפיסטית בודדת.

סיפורי חירבאת טוואני: על פי בקשה מפורשת של גמאל נכנסנו לבקר אותו היום. הוא צלצל אתמול ואמר שיש לו המון סיפורים – הוא טוען שהחבר'ה של תאעיוש מזניחים אותם קצת וכולם עברו לסוסיא...... הסיפורים בפיו מרגיזים ביותר והנה חלקם:

    * המתנחלים שבחוות מעון עשו חסימה על הדרך שמובילה לאום טובה. החיילים שמלווים את ילדי חירבת טוואני לבית הספר לא הורידו את החסימה, וכעת הם מחכים לילדים מצידה השני, כך שהילדים הולכים ליד המשוגעים מהחווה – למה לא הורידו את החסימה? לצבא פתרונות.
    * המנהל האזרחי קבע קו שמחלק את השטח של חירבאת טוואני עם המתנחלים בחווה. לפלסטינים אסור לחצות אותו  ולמתנחלים אסור לחצות אותו. אלא מה – כל פעם מגיעים חיילים חדשים שמקבלים הוראות מהמתנחלים – וכל פעם עוצרים את הפלסטינים שהולכים בשטח שלהם – רק שהמתנחלים משקרים לחיילים ואומרים שזה השטח שלהם. הם הפלסטינים מתנגדים, ומיד מאיימים עליהם שייקחו אותם למשטרה, שיעצרו אותם במחסומים, שמעכשיו ועד עולם הם יהיו מנועי שב"כ ועוד ועוד.
    * אין מצב שבו פלסטיני יוכל לרעות  את עדרו לבד – עכשיו לכל יציאה למרעה צריכים לצאת שלושה אנשים לפחות מפחד מהמתנחלים.
    * לפני כחודש, חלקת אדמה שמתחת למצפה אביגיל – חלקה שבה יש מטע של זיתים - הוכרזה כשטח צבאי סגור למשך חודש ולא נתנו להם לעבד אותה. באותו זמן, ותחת החסות של שטח צבאי סגורinfo-icon, המתנחלים כרתו את ענפי הזיתים.
    * החיילים  מתעללים בכבשים ושברו להם שיניים.
    * בחסות החיילים המתנחלים גונבים מהרועים כבשים
    * בחסות החיילים המתנחלים רועים את העדרים שלהם על שטחי הפלסטינים  - בצורה כזאת לכבשים של הפלסטינים לא יישאר מה לאכול.
    * מתנחל עם טנדר רנו ישן מסתובב על הכבישים עם נשק ומאיים בנשקו על ילדים ועל זקנים – הם לא מעיזים להתקרב על מנת לקחת את המספר שלו.  כשאנשי .הסי.פי. טי. באים עם המצלמות הוא מתרחק.

גמאל ביקש את עזרתנו לפתרון הבעיות הללו. יחד עם התה שקיבלנו מאום ג'ומעה בבית שלהם צלצלנו ללשכת מפקד חטיבת יהודה וביקשנו פגישה איתו  - פגישה של המח"ט עם אנשי חירבאת טוואני בנוכחותנו. לא רצינו לדבר בשמם, וחשבנו שאם הצבא הוא ריבון כאן הרי עליו לשמוע ממקור ראשון את כל הטענות. להפתעתנו התשובה שקיבלנו הייתה חיובית ובשבוע הראשון של אפריל תיערך פגישה של המח"ט עם נציגי הכפר. אנחנו נהיה שם  - "עובדות סוציאליות נפלאות של הכיבוש".