עופר - חקירת עד

תרגום: נ.א.
 

נוכחנו היום באולם 2.

היה הרכב של 3 שופטים:

(בתפקיד אב"ד) דליה קאופמן, אמיר דהאן ואישה נוספת ששמה לא ידוע לנו. 14 תיקים היו רשומים לדיון להיום. מתוכם שמענו 5 עד להפסקת הצהרים.

ב 10:35 הייתה הפסקת חשמל. השופטים עזבו את האולם ושבו ב 11:00.

דליה קאופמן ממלאת את תפקיד אב"ד בצורה נמרצת מאוד וביעילות. היא עושה כמיטב יכולתה לשמור על סדר כלשהו, פונה ישירות אל הנאשמים כשהיא קוראת להם בשמם, ומוודאת שהם מבינים כל פרט שבכתב האישום. לפעמים היא גם פונה אליהם בערבית.

אך בדרכה הדידקטית ובמאמציה להפוך את אולם בית המשפט למקום "נעים", היא בסך הכול מדגישה את הפארסה המוצגת בבית המשפט הצבאי.

הכול מתנהל כאילו היה זה בית משפט רגיל. יש שופטים, תובעים, סנגורים, מתורגמנים, קלדניות ואפילו קהל (2 קרובי משפחה של הנאשם, ואנחנו(; פירושו של דבר שאין לבית המשפט מה להסתיר.

אלא שלסיפור הזה יש ליקוי אחד קטן: לנאשם יש רק 0.3% סיכוי שלא ירשיעו אותו

(מתוך 9123 תיקים שנידונו בבתי משפט צבאיים בשנת 2006, רק ב 23 מקרים הנאשם לא נמצא אשם.

ר' דוח של "יש דין" דצמבר 2007 "משפטים בחצר האחורית").

שאלתה המנוסחת בצורה מדויקת של קאופמן, אם הנאשם מבין במה הוא מואשם, או האם הוא מודה באישומים, היא אפוא לא רלוונטית בעליל. במערכת שבה מתהפכת ההנחה שאדם זכאי עד שהוכח שהוא אשם, אין חשיבות רבה לעובדה אם אתה מבין את האישומים שיוצבו נגדך בכל מקרה, או אם אתה מודה או מכחיש. המשא ומתן שמתנהל במהלך הדיונים הוא בסך הכול על חומרת העונש.

פן אחר שרשמנו לפנינו היא העובדה שב 5 הדיונים לא הוצגו שום ראיות, על אף שסוג הדיונים הוגדרו כ"שלב ההוכחות". דיון "ההוכחות" נדחה, והקביעה של מועד אלטרנטיבי נדון בידי 3 השופטים, הסנגוריה והתביעה בלהט גדול, כאילו הייתה זו הפעילות החשובה ביותר של בית המשפט.

בשלושה מקרים זימון העדים נדחה למועד מאוחר יותר, בין פברואר לבין אפריל 2008. במקרה אחר העדות של העד תוגש בכתב.

בתיק האחרון שנדון בבוקר קבל הסנגור סמארה על העובדה שמזה יותר מ 6 חודשים החומר הנוגע לעד מטעם התביעה לא נמצא בתיק של מרשו. התובעת קיבלה את טענתו בכעס וטענה שסמארה היה יכול לבקש את החומר ממנה, והיא הייתה מספקת אותו - ושמן הסתם ניתן למצוא את החומר בתיק של שותפו של הנאשם.

השופט השני, אמיר דהאן, בא לעזרתו של סמארה וציטט משפט מתוך הפרוטוקול של דיון שהתנהל לפני

6 חודשים, ובו התביעה נדרשה לדאוג לכך שחומר העדויות יהיה נגיש עבור הסנגוריה.

דהאן הוסיף שזו הפעם הרביעית השבוע שהתביעה נכשלת במסירת חומר לסנגוריה.

דליה קאופמן רצתה להפגין גישה אובייקטיבית ונזפה בתביעה ובסנגוריה כאחת. "אני חשה כמו גננת", אמרה.

"שני אנשים מבוגרים מתקוטטים. אנו מבקשים שתהיה אווירה טובה בבית המשפט, ועל שניכם להתנהג בהתאם. אי לכך, שניכם תנצלו את הפסקת הצהרים לחיפוש אחר העדות החסרה, ותתכוננו לחקירת העד שתתקיים היום בשעה 14:00!"

לא יכולנו להישאר לדיון של אחה"צ, אך קל לדמיין באיזו מידה של "יסודיות" ניתן לסנגור להתכונן

תוך שעה וחצי, וזאת לאחר שהחומר לא היה זמין במשך 6 חודשים.

אך חשובה מכול היא העובדה, שמראית העין של "משפט הוגן" נשמרה.