קלנדיה, יום ו' 8.10.10, בוקר
זה היה יום הששי הראשון לאחר תום הסגר של חגי היהודים, הרבה אנשים עוברים לתפילת יום ששי במסגד לאקצה, במחסום כמחצית מן האנשים שבידיהם התעודה הכחולה של תושבי ירושלים והמחצית השניה תושבי הגדה ובידיהם לרוב אישורי תפילה שניתנים לנשים וגברים מעל גיל חמישים.
מאות האנשים דחוקים בכל פעם , עשרות בין הסורגים של הכלובים הצרים ומאחורי הקרוסלות של עמדות הבידוק, במסלול למכוניות גם כן עומס גדול, ומטבע הדברים בעל דוכן התה שמח על העומס, וסיום הסגר. גם מנקה שמשות המכוניות מתרוצץ עם אנרגיות מחודשות.
המתנה של שעה בתור הולכי הרגל. שומעים על חוויות המחסום האומללות, וחילופי דברים שבין אדם לאדם, והכל תחת הפקודות והגערות הנשמעות במערכת הכריזה מפי החיילות הספונות מאחורי הזכוכיות המשורינות. מכל הרשמים של העמידה בתור זה הרושם המר ביותר שמלווה אח"כ, חיילת שכועסת על משהו פעוט כמו לא פתחו את הדרכון בצד הנכון משתוללת במיקרופון, היא כועסת אז היא מעליבה, מבזה ,משפילה, מקללת, מזלזלת, מאיינת ומבטלת כך את עצם אנושיותו של הפלסטיני/ית העומד/ת מולה. היא במקרה אחת שבמודע משלימה את קיום הפשע של ההתעללות בעם האחר, העם הפלסטיני,כי היא גם יכולה וגם נהנית מכך. אני משתמשת בלשון חיילות כי הן היו הנוכחות באותו יום, לא שמעתי חיילים, וכך היה ברוב ימי הששי בחודשים האחרונים.
ובתור, בהמתנה הארוכה, הפלסטינית תושבת ירושלים מכפר עקב שמחסום קלנדיה חוצה את דרכה לקופת חולים, מחשבת את זמן הפתיחה של כל קרוסלה, ואם החיילת לא תתרגז, ולא תבזבז זמן על טרטור נוסף, אז אולי תגיע לפני שעת הסגירה.
שכנתה לתור עסוקה באותם חישובים ביחס לזמן הסגירה של הדאר בשיח ג'ראח.
אב ושני ילדיו עסוק בשמירה על הילדים שלא יתרוצצו בין האנשים , ואחרי שאזלו לו כל התחבולות ניסה להפחיד אותם שהחיילת היהודייה לא תיתן להם לעבור בגלל שהם משתוללים.
בתור זוג צעיר עם פעוט נכה, ממתינים אחרים אמרו להם: 'למה לא עליתם לאוטובוס , היו נותנים לכם לעבור במסלול המכוניות בישיבה באוטובוס' , והאם אמרה: ' היו נותנים רק לאמא ולא לאבא, והילד לא הסכים להיפרד ממנו.'
נושאות ונושאי אישורי התפילה, תושבי הגדה, השמיעו את רצונם להגיע לירושלים לא רק למלא אחר המצווה הדתית אלא גם להוכיח עמדה פוליטית שירושלים היא גם (לפחות גם ) של הפלסטינים ואיך יתכן שהיהודים יקבעו מתי ומי יגיע לאלאקצה. השיח הזה חזר בכל פעם שעמדתי בתור בקלנדיה בימי ששי והקשבתי , כמה הגיון וצדק מושמעים כך בין הסורגים .