ג'בע (ליל), חיזמה, עטארה, קלנדיה, יום א' 5.12.10, אחה"צ

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
רוני ה', תמר פ' (מדווחת), אורחת: ליאת ח.
05/12/2010
|
אחה"צ
  • "בואי תראי שמאלנית..."הזעיקה חיילת את חברתה, כשרוני, העוף הנדיר מהזן ההולך ונכחד נגלתה לעיניה.

הילדים של קלנדיה שוב אינם פושטים יד לעברנו אלא למצלמה, מבקשים להצטלם. בפעם הבאה שיפגשו בנו, יקבל כל אחד את תמונתו -  מזכרת (אולי היחידה) לאלבום ילדותו.

מחסום ג'בע  שב להתנהלותו הרגילה כשהנוסעים מערבה והם בלבד, צפויים להיעצר ולהיבדק שמא מצוי בקרבם יהודי, כי אז תחסם דרכו פן יותקף בידי תושבי קלנדיה.

"ברוך שלא עשני גוי"–כתבה יד (יהודי) על קיר חומה שפניה להתנחלות אדם  וערפה לכפר ג'בע.

חנוכייה בוערת שקניה תרמילי רובה ניצבה בחלון המגדל המתמר במחסום עטרה.

שניים מהיושבים במרומים ירדו לשם שיחה עימנו: "זה לא מחסום" אמר האחד, "זה בסיס צבאי...". "לא", אמר חברו, "זה מוצב...". הם הרבו לדבר בשבח המחסום, בעיקר האחד - תושב גוש-עציון, שמכיר לדבריו טוב מאיתנו את ה"ערבים" שכניו, עימם הוא משוחח ואותם הוא מעסיק: "הם אוהבים אותנו מאד ויודעים שהצרה שלהם היא הרשות הפלסטינית". הוא גם סיפר על התועלת שבמחסום לפלסטינים העוברים בדרך: "בשבת היתה פה תאונת דרכים ואנחנו הגשנו להם עזרה רפואית...".

 

במחסום חיזמה, תוך מעבר מפלסטין לירושלים רבתי, הבחנו בפעם הראשונה בפעילות יחידת כלבנים משטרתית במחסומים בכלל ושימוש בכלבים במחסום זה בפרט.

 

דברים שכתבה ליאת האורחת שהצטרפה למשמרת
כמו תיירת אני מסתובבת ברחבי ארץ, גם כן מונח מעורפל שכזה. עושה גיחות מהירות לרחבי הגדה, מנסה שלא בהצלחה יתירה לחבר לי בראש את מפת האזורים. כמו תיירת אני מסתובבת ברחבי ארץ ואתמול הגעתי למחסום. אבל ברגע שהצלחתי לראותו נמלאה הארץ בהמון מחסומים - גרועים פחות או יותר מהמפלצת הראשונה שראיתי בקלנדיה. לשם אף פעם לא הגעתי עם האוטובוס הממוזג הממומן מכספי, או ע"י משרד התיירות. ובטח שלא עם  זה של משרד החינוך.
הפעם הלכתי ברגל, עטופה, בלי פחד והיה קר.
רוני נכנסה ראשונה.
"את ישראלית"?, "את לא מפחדת להיות שם"? (מעבר למחסום היא התכוונה) ורוני ענתה לה שלא.
"את שמאלנית? היא הוסיפה, לפני שקראה לחברתה בצהלה:"בואי תראי שמאלניות".
אני נגשתי אחריה אל הקיר השקוף. "את גם שמאלנית?" (אולי התכוונה לישראלית) היא שאלה, עניתי שכן. "אפשר לצלם אותך?" המשיכה, "אפשר, אם אוכל לצלם אותך גם" עניתי.
היא מתמקדת על התג שתמר הביאה לי מוקדם יותר ושואלת: "נגד מחסומים?", "את יכולה לתת לי סיבה אחת למה מחסומים זה לא טוב"?, פתאום חברתה לתא מתעניינת ולשתיהן רצון עז לשמוע  את תשובתי וברק בעיניים שמעיד על רצון לשמוע תשובה שתשכנע אותן. באותם רגעים לחמשתנו יש פנאי לעמוד שם בזמן שמאחורינו משתרך תור ארוך של אנשים.
לא עלתה בראשי סיבה, לא כאב,לא פחד, לא קור, לא חוסר אונים, לא קושי, כל אלו לא עלו בראשי. רק רציתי לעוף מהתור, מה שלא היה ממש בעיה עבורי, כיוון שהיא אפילו לא באמת בדקה את תעודת הזהות שלי. ובזמן שתקשקשנו על נחיצות המחסומים, לסטודנטית פלסטינית שעמדה בתור מאחורי נתקע ספר במסוע. הוא היה תקוע חזק וכדי להוציא אותו היתה צריכה החיילת להניע את המסוע לכיוון הנגדי. חלקו הגדול של הספר נהרס, אני משוכנת שזה ישפיע על האופן שבו היא תקרא את הטקסט.