עופר - יידוי אבנים

יום ארוך (ישיבות בוקר ואחה"צ) בביהמ"ש הצבאי העלו בנוסף למעקב אחרי דיונים באולמות שונים, שיחות מאלפות עם עו"ד ושופט, כתב אישום ופרוטוקולים של ישיבות רבות שדנו בנאשם שבסופו של משפט שהתמשך יותר משנה, קיבל זיכוי מלא.

אולם 3 : ערעורים

שופט: נתתנאל בנישו (סגן נשיא ביהמ"ש הצבאי)

נציג התביעה: שלמה שניידר

שני סנגורים: אבו-אחמד ואיאד מיסק

בתא הנאשמים יושבים 3 ילדים מבית לחם, בני 14 - 15 אך נראים צעירים יותר.

אחמד מחמוד אחמד דעדרה (ת.ז. 854600335 ; תיק מס' 1857/08)

סארי אליאס עטא אבו עכר ( ת.ז. 854581881; תיק מס' 1856/08)

שאדי מוחמד חלף ריאן (ת.ז. 854598091; תיק מס' 1855/08 )

השופט מציע לאחד את התיקים .

הם יושבים כבר 17 יום בבית המעצר בעופר באשמת זריקת אבנים. כל השלושה הודו באשמה כבר בשלב הראשון של הארכת מעצרם ונשפטו ל21 ימי מאסר +  מאסר על-תנאי ל 3 שנים וקנס כספי (כמה ?). התביעה מערערת על קולת העונש.

השופט מציע לתובע לוותר על טיעוניו  בנימוק שלמרות התופעה הגוברת של יידוי אבנים על ידי צעירים, "יש קושי לשפוט ילדים קטנים...ומשיקולים של יעילות, ילדים אלה הודו, לקחו אחריות" (הכוונה, חסכו מזמנו של ביהמ"ש. שפת השופט אותה שפה כשמדובר ברוצחים או בילדים שזרקו אבנים...ח.ש.) 

התובע, למרות המלצת השופט, מזכיר, שלפי עובדות כתב האישום העבירה חמורה מאוד...והסכנה בה עמדו החיילים גדולה... ובעיקר: העונש שניתן אינו משיג הרתעה. בנקודה זו התובע כאילו ממתיק סוד עם השופט וקובע "ביהמ"ש לערעורים צריך להתערב משום על פי מצב העניינים הקיים רמת הענישה נקבעת למעשה על ידי שני שופטים בלבד וזה לא מספיק"...  ובגיחוך מסנן משהו כמו "אתה מבין למי אני מתכוון"... השופט מגיב בשפת גוף שהבין למה ולמי הכוונה ומוסיף ואומר שצריך לחשוב מחדש על רמת הענישה של קטינים קטנים.

התובע ממשיך ומביא פסיקות ובין השאר מצביע על פסיקה של ביהמ"ש העליון. על כך מתריע

הסנגור אבו אחמד ברוגז גלוי: פתאום היום אתה מסתמך על העליון ומשווה לנעשה בישראל? בדרך כלל אתם לא מוכנים לקבל השוואה כזו ותמיד רוצים להפריד ולהדגיש את השוני.

הסנגור אבו-אחמד : מדובר בקטינים שהשתתפו בהפגנה של לפחות 200 איש. כולם זרקו אבנים,

והשלושה נסחפו... האבנים לא פגעו באיש. כוונו למגדל צבאי ולגדר. הודו בהזדמנות הראשונה. בנוסף למאסר בפועל קבלו מאסר על תנאי וקנס. מגיש לביהמ"ש פסיקות של עונשים קלים לעבירות דומות.

אבי אחד הנערים (שאדי) נוכח באולם עם בנו הבכור וביקש - באמצעות הסנגור - לומר שהוא מתחייב לשמור על הילדים (יש לו 8) שלא יזרקו אבנים.

החלטת השופט תינתן מאוחר יותר ואני אדווח עליה בנפרד.

אולם 4

שופט: סרן עזריאל לוי

שני סנגורים: עו"ד אילן כץ ועו"ד אליאס חורי

שני נאשמים הנשפטים בתיק אחד. יושבים בתא הנאשמים:

ע'אזי קאסם אחמד עיסא ( ת.ז. 949260939  ; תיק מס' 2533/07 ) בן   55 , חולה, נזקק לתרופות ונראה זקן. הוא חלפן כספים ותיק ועשיר, בעליו של עסק חלפנות שנקרא "אלעג'ולי", מנכבדי רמאללה.

נעצר ב 9.3.07 , וכבר למעלה משנה יושב בבית המעצר עופר "עד תום ההליכים".

עמאד עטיה מחמד דאר עווד ( ת.ז. 954124442; תיק מס' 2533/07 ) כבן  35 (?),

עבד במשכורת  כמנהל חשבונות במשרד של חברת  "אלעג'ולי" .

שניהם עצורים בכלא עופר למעלה משנה. משפטם החל בתרועה גדולה בפני הרכב של שלושה שופטים (הנשיא וסגן הנשיא של ביהמ"ש הצבאי והשופט עזריאל לוי) והסתיים היום בקול דממה דקה בפני דן יחיד ובזיכוי מלא ללא תנאים. התביעה ביקשה זמן לשקול הגשת ערעור ובינתיים הוסכם לשחרר את השניים לאחר שיפקידו פיקדון (על סך 10,000 ₪ ו 3000 ₪ בהתאמה) להבטיח את התייצבותם אם יידרשו.

הם חזרו לבתיהם ב .08 .25.3.

מתוך שיחה עם עוה"ד חורי התברר שהסנגורים תובעים החזרת הכספים של אלעג'ולי וכנראה גם פיצויים.
התביעה מצידה מבקשת לערער, וביהמ"ש קבע שעליה לעשות זאת לא יאוחר מ 17.5.08.

נעקוב.

כתב האישום (מיום 22.3.07 ) כולל 69 פרטי אישום שכולם מתייחסים לעבירה של ביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת. ההתאחדות בה מדובר היא "ועדת הצדקה ברמאללה" (שהוכרזה ב 25.2.02 בצו של מפקד האזור כהתאחדות בלתי מותרת). כל 69 פרטי האישום מציינים את הסכומים והמועדים בהם המיר הנאשם כספים (קיבל במטבע אחד וזיכה במטבע אחר) בין השנים 2002 ועד תחילת 2006 עבור "אגודת הצדקה" -  לקוח אחד בין עשרות לקוחות של חברת החלפנות .

בספטמבר 2006 פשטו כוחות צה"ל על משרדי חלפנים ברמאללה ובהם משרד החלפנות אלעג'ולי, והוחרמו כספים ומסמכים. כעבור חצי שנה, במרץ 2007, שני הנאשמים נעצרו והוגשו נגדם כתבי אישום.

הם כפרו באשמה, ובקשות חוזרות של ההגנה לשחררם בערבות לא צלחו. ההגנה טוענת בין השאר שסירוב הנאשם ע'אזי עיסא (בעליה של חברת החלפנות) לחילוט סכומים מסוימים מתוך הכספים של החברה שהוחרמו בפשיטה שנערכה הוא הסיבה להחזקתם במעצר. חלפנים אחרים שכספיהם הוחרמו הסכימו ל"הסדר מינהלי", היינו שחלק מהכספים שהוחרמו לא יוחזרו להם. עוה"ד קרא לזה "סחיטה שלטונית".  זמן מה אחרי מבצע הפשיטה ולפני מעצרו, עתר עיסא לבג"צ כנגד המפקד הצבאי לאזור לנמק מדוע לא יוחזרו לו כל הכספים שנתפסו ע"י הצבא. לדעת הסנגור, צעד זה עורר נקמנות כלפיו מצד הרשות הצבאית :

עצרו אותו והגישו כתב אישום.

במהלך השנה התנהלו דיונים רבים וארוכים (בידנו פרוטוקולים של מהלך המשפט - לכל המעוניין) שעיקרם פרשנויות משפטיות על מעמד אזור A , סמכות המפקד הצבאי באזור זה להטיל צו בדבר התאחדות בלתי מותרת, סמכויות הרשות הפלסטינית בנושאים אזרחיים, פעילותה של ועדת הצדקה, המשמעות של "מתן שירות", ועוד.

במהלך הדיונים ננזפה התביעה לא פעם על רשלנותה בהצגת מסמכים והכנת ראיות ואף נדרשה בשלב מסוים לשלם קנס להגנה.

מתוך קריאה בפרוטוקולים מצאתי עניין מיוחד בהערות וקביעות שאינן בעלות אופי משפטי.

לדוגמא, הקביעה של התביעה שהעמדה לדין בעבירה של מתן שירות להתאחדות בלתי מותרת היא במסגרת  המדיניות שקובעת ש"יש צורך להילחם בתשתית אזרחית-כלכלית שמזינה ומלבה את התשתית הצבאית של ארגוני הטרור";  הטענה של ההגנה (שגובתה בראיות) שצו המפקד הצבאי באזור בדבר התאחדות בלתי מותרת אינו מפורסם ברבים בשום דרך שיכולה להביא זאת לידיעת הנוגעים בדבר, וזאת למרות החוק המפרט את דרכי הפרסום של הצו; עוד עולה מהפרוטוקולים שמתחילת המעצר ועד לזיכוי הייתה הסכמה בין התביעה להגנה בדבר העובדות, אי ההסכמה התייחסה לפרשנות של העובדות (הנאשם כפר באשמה אך לא כפר בעובדות, הוא אף סייע למשטרה לחשוף את העובדות שכן לא ראה בהן עבירה.. )

פרשת גזילת הכספים מהחלפנים על ידי הצבא  ב"הליך מינהלי" של חילוט חלק מהכספים שהוחרמו לא נידונה כמעט במהלך המשפט. וזאת למרות העובדה שהובהר שהנאשם, בניגוד לחלפנים אחרים, סרב בעקשנות להעלות מס זה לשלטונות הצבא והביע נכונות לשבת במעצר עד שתוכח חפותו.  

בסיכום, פרשה זו נראית בעליל כהתעמרות של מנגנון צבאי ומשפטי באוכלוסייה אזרחית ומוסדותיה בלא התייחסות אפילו ל"סיכון הביטחוני" שאמור להיות מקור ועילה למעצר. הפרוטוקולים אינם כוללים את ישיבות הארכות המעצר, אך מהכרותנו עם הליך זה יש לשער ששופט המעצרים שוכנע  בחשד ל"מסוכנות לביטחון האזור" על סמך הפרטים שבתיק הסודי שהוצג בפניו. התביעה המשיכה לדבוק בהנחה זו והטילה על שני הנאשמים "מעצר עד תום ההליכים".

דומה שמאותו רגע שהמפקד הצבאי קבע ש"ועדת הצדקה" היא התאחדות בלתי מותרת , כל מי שפועל בקשר כלשהו עם הוועדה יכול להיחשב לעבריין. עבריין הוא גם מי שמטעמיו שלו סרב להיכנע לגזלה של כספו. הטעמים להחלטת המפקד הצבאי אינם דורשים נימוק או הסבר ואינם נבדקים, לפחות לא בביהמ"ש הצבאי.
במקרה שלפנינו נראה שצו המפקד הצבאי בדבר התאחדות בלתי מותרת שימש כסות וחיפוי לעינויי דין לשני אזרחים פלסטינים שעמד בהם כוחם וכספם ועמדו להם סנגורים ידועי שם.