בית לחם (300), יום ו' 20.5.11, בוקר

9:00 – 11:00

בתחילת המשמרת הייתה עמדה אחת פתוחה ובה טור ארוך למדי של פלסטינים המבקשים להיכנס לישראל. דקות ארוכות אחרי פנייה למת"ק , נפתחה עמדה נוספת.

לאחר מכן שקט יחסי. אנשים עוברים, אף אחד לא נדחה לאחור. צעירים מגרמניה שאביה של אחת מהם פלסטיני, מספרים שכבר אין הרבה אנשים בצד הפלסטיני של המחסום.

רק אקורד הסיום היה צורם: הצער הרגיל הקשור לילדים. הגיע גבר כבן 50 מלווה בארבע בנותיו, בגילאים 5, 6, 9, 10. היה לו קושאן לכל אחת אבל לצערו יש לו אישור מסחר ואנחנו הרי יודעים שלא מאפשרים להעביר ילדים עם אישור עבודה. לאחרונה אפילו הוחמרה כל ההתייחסות למעבר ילדים. בכל זאת אנחנו מנסות לבדוק עם הקצין מטעם המת"ק אם ניתן לעשות משהו       (הפלסטיני זוכר שפעם נתנו לו לעבור עם בנותיו אבל זה היה מזמן, כנראה בתקופה שעדיין הפעילו קצת שיקול דעת ועדיין לא הכריזו על הילדים כעל האיום העיקרי). כמובן אין על מה לדבר.

הקצין נתן לנו את מספר הנייד שלו והשרה אווירה של הגינות ואנושיות – עד כמה שניתן במקום כזה. זה כבר כמה שנים שאנחנו כאן, לא גילו לנו אף פעם שיש אדם במקום באופן קבוע כנציג מת"ק. דווקא לפני כחודשיים גונב לאוזנינו שיש בחורה צעירה הממלאת את התפקיד הזה אך לא עלה בידינו לקבל את מספר הנייד שלה...

כמה חבל שהתוודענו לקצין הזה חודש וחצי לפני שהוא משתחרר... לפחות נקווה להיעזר בו עד אז (או בעצם עדיף שלא נזדקק לשירותיו).