בית לחם (300), יום ו' 26.8.11, בוקר

יום שישי רביעי של רמדאן: האנושיות בכל זאת ניצחה

תקציר:

5 עמדות פתוחות. הכל שקט מאוד ואנשים עוברים ללא עיכובים פרט לעמדה 2 בבודקה הראשון, שם החיילת צועקת, בוטה, יהירה. בדיוק כשעמדתי לפנות למוקד, חנה התקשרה, סיפרתי לה, היא התלוננה ותוך רבע שעה היתה שם החלפת משמרת (לא ברור אם זה היה קשור לתלונה או לא אבל המצב השתפר, אם כי שעה מאוחר יותר, החיילת שהחליפה את גסת הרוח התחילה לנהוג באותה הדרך...)

הרבה מאוד אנשים עוברים, כמו במהלך כל החודש הזה. לרובם יש אישורים שמעבירים אותם. מדי פעם מגיע מישהו עם ילד מעל גיל 12 שאינו בנו וללא אישור ואז הילד נשלח בחזרה.

פתאום נשמעו צעקות מהבודקה הראשון. החיילת רואה שילד שהיא שלחה לאחור עבר בבודקה אחר ויוצא החוצה. היא קוראת לו, הוא לרגע מהסס ויוצא החוצה. גבר מתערב ומסביר שסבא שלו מחכה לו בחוץ והחיילת מתנפלת עליו ודורשת ממנו את תעודת הזהות שלו כי הוא היעז להתערב. בינתיים הילד כבר רחוק והגבר הפלסטיני נחלץ מהחיילת גם.

מגיע עוד ילד, לבד, אומר שכל המשפחה עברה ושהוא לבד כאן. החיילת אומרת לו שהוא לא יכול לעבור כך. הוא חייב קושאן לפחות. הילד חוזר לאחור ומגיע אחרי כמה רגעים עם קושאן מצולם. לפי הקושאן הוא בן 13. לא רוצים לתת לו לעבור והוא מתחיל לבכות: הוא לבד, אין לו כסף, המשפחה שלו כבר עברה... החיילת וחברתה בבודקה מתחילות לגמגם. החברה יותר נרחצת ומנסה לשכנע שאין אפשרות להעביר את הילד. אנשים מסביב מתערבים, גם אני, הילד בוכה. אני מציעה שמפקד המחסום יבדוק ויפעיל שיקול דעת. המפקד מגיע עם שני חיילים, מתחקר קצת את הילד ואומר לחיילת: "לשיקול דעתך, אם הוא נראה לך בסדר, תעבירי אותו" (!!!)

החיילת מתלבטת עוד, הילד בוכה, כולם מסביב מבהירים שאי אפשר להחזיר אותו לאחור. בסופו של דבר החיילת שואלת אותו שאלות על פרטי הזהות שלו (שמות, שמות ההורים, כתובת) ונותנת לו לעבור.

ממה שראיתי במחסום בית לחם במהלך חודש רמדאן זה, נדמה לי שבאופן יחסי התהליך היה יותר טוב מאשר בשנים האחרונות והרבה פחות גרוע מאשר לפני 10 שנים ויותר.

לגבי התהלוכה מארבע הכיוונים לירושלים – לא שמעתי ולא ראיתי כלום. כנראה נעצרו הרבה לפני שהגיעו לקרבת המחסום.