עופר - יידוי אבנים, חקירת עד

אולם 2: ביהמ"ש הצבאי לנוער

שופטת: רס"ן שרון ריבלין-אחאי

תובע: אשחר ארז

על ספסל הנאשמים אמיר בסטאמי, בן 15– 16, מאבו דיס.

נאשם ביידוי אבנים וזריקת בקת"ב (בקבוק תבערה) ומשפטו נמשך כבר שבועות אחדים

(אביו נמצא באולם, ויישב בהמשך היום באולם 5, שם ידון השופט רונן עצמון בגורלו של בנו השני

מהדי בסטאמי, בן 17, שנאשם באישום דומה. לאב בן שלישי, בגיל 5, שפגוע בראשו).

עו"ד אכרם סמרה מייצג את שני האחים.

היום אמיר בסטאמי אינו במרכז העניינים. במשך רוב שעות הבוקר נחקר כעד מטעם

התביעה נער כבן 16,מוחמד בשיתי. אף הוא בין זורקי האבנים מאבו דיס, וככל הנראה

הפליל את הנאשם ונאשמים אחרים. ייתכן שביום אחר ובדיון אחר היינו יכולים לפגוש

על דוכן העדים את מי שהפליל אותו. 

החקירה הממושכת והמפורטת את העד ע"י התובע, ולאחר מכן החקירה הנגדית ע"י הסנגור,

חושפות חוליה מרכזית בשרשרת ההתנסויות של עשרות הנערים הקטינים שאנו פוגשות

בבית המשפט הצבאי בחודשים האחרונים.

התובע מתרכז בחקירתו בשאלות ששאל חוקר המשטרה ובתשובות  שהשיב העד בעת

שנעצר ונחקר. מוחמד בשיתי נחקר ב 4.11.10 במשטרת מעלה אדומים. זו הייתה

החקירה היחידה בה נחקר לאחר שנעצר ב- 2או 3 לפנות בוקר בבית סבתו בעזריה.

חיילים שברו את דלת הדירה ופרצו פנימה כיון שסבתו לא שמעה את הדפיקות. החקירה

נערכה ב 4:30 לפנות בוקר. לפני החקירה הסירו את כיסוי העיניים, אך לא נתנו לו אוכל ולא

שתייה. עם תום החקירה חתם מוחמד על המסמך שהוגש לו שכלל את הודאתו במעשים

שיוחסו לו.

בחלק הראשון של העדות מתכחש העד לכל מה שאמר, לדברי התובע, בחקירתו במשטרה.

התובע קורא מתוך המסמך שנרשם בחקירה, ובו שאלות השוטר ותשובות הנחקר.

העד חוזר וקובע שלא כך אמר ולא כך עשה. בהמשך החקירה המייגעת למדי,

אומר מוחמד בשיתי. "עכשיו אספר את כל האמת...", ומודה שאמנם זרק אבנים, אך לא זרק

בקבוקי תבערה ולא בקבוקי צבע, ולא מסר שמות של נערים שלא הכיר אותם כלל.

הוא טוען שהחוקר במשטרה לחץ עליו להודות בדברים שלא עשה ולהגיד דברים שלא ראה,

אך מסביר שלא הסכים לומר מה שדרש השוטר שחקר אותו. השוטר הקריא שמות ואמר לו:

פלוני כבר הפליל אותך, אז תפליל אותו...

הוא גם איים עליו שירביץ לו, שיזיין אותו, שיכניס אותו לתא, ושחיילים יכו אותו.

העד טוען שחתימתו על המסמך שנרשם בעת החקירה הושגה במירמה:

השוטר שהחתים אותו (לא השוטר שחקר אותו, שוטר אחר שמוחמד קורא לו "השוטר הטוב")

הבטיח לו שמשפחתו מחכה לו בתחנת המשטרה ושיוכל, לאחר שיחתום, לצאת ולחזור עם

המשפחה הביתה. ההבטחה לא מומשה. מתחנת המשטרה הסיעו אותו למעצר בכלא עופר.

ככל שהבנתי מהאזנה לחקירת העד ומשאלות השופטת, עולה שחקירת המשטרה הזו

לא הוקלטה. ז"א שהתיעוד היחידי למה שהתרחש בחדר החקירות הוא מה שנרשם

(או הוקלד?) בידי השוטר.     

על האירוע של יידוי אבנים וזריקת בקת"בים שהנערים הקטינים השתתפו בו לכאורה,

לא דובר היום כלל בבית המשפט .

אולי נלמד על כך מתוך עדויות נציגי החיילים והמשטרה שעדותם צפויה ב 14.2.11

בדקות שנשארו לפני הפסקת הצהריים של בית המשפט הובאו שני ילדים.

שניהם מאבו דיס.

ואליד חאלד ג'ומעה שרף, בן 17 – מס' התיק 5317/10 

שניכר בפניו שיש לו מחלת עור, ולפי דברי אחד הקרובים הנוכחים, הוא סובל גם ממום:

כפות ידיו קטנות, ואינו יכול להשתמש בהן להחזקה (של בקבוק תבערה, אבנים וכו').

(ר' דו"ח קודם בעניינו)

הוא נעצר לפני שבועיים מביתו בשעה 1 בלילה.

השני: מוחמד ראלב עיאד, בן 15.

עורך הדין מוחמד מחמוד מייצג את שניהם. הוא הזמין מספר עדים מטעמו, שייחקרו,

כנראה, בישיבה של אחה"צ.