ג'בע (ליל), עטארה, קלנדיה, יום א' 1.7.12, אחה"צ
במחסום קלנדיה וסביבתו ניכרה בעיקר נוכחותם של נהגי המוניות חסרי הלקוחות
.JPG)
והילדים הרוכלים שרדפו אחרי הבודדים שנכלאו למקום.
דריס בן ה-12, ילד שעיניו ברקים, הדגים את העברית שבפיו: "רוצה מסטיק?... קח בקבוק מים
... אחד שקל... שניים שקל... תן לי כסף..." בכך מתמצה עולם ילדותו. אילו זיכרונות יישא עמו משנים אלו ומה יעלה בגורלו ובגורל שכמותו בעתיד?
את התשובה העגומה והכואבת ניתן להסיק מהיכרות עם אביו ודודיו.
מחסום ג'בע:
לא חלפו שתי דקות מרגע שנעמדנו מול עמדת החיילים ומפקד המחסום, מאובטח בחייל, מיהרו וחצו את הכביש לעברנו והשמיעו באוזנינו את הניגונים המוכרים. משלא מולאו פקודותיהם שנעזוב/שנתרחק/שלא נצלם/שנחנה את המכונית במקום אחר... שבו לעמדה והמשיכו לעצור רכבים בעלי לוחיות זיהוי צהובות ולבדוק את לאומיות הנוסעים.
מחסום עטרה/ביר-זית:
כמו בתאום בין שני המחסומים, אחרי דקות אחדות מרגע שהתמקמנו מתחת לפילבוקס/מחסום, נפתח השער, מפקד המחסום ומאבטח יצאו לבדוק מי אנחנו, למה באנו ומה אנחנו עושות במקום זה, ושוב שמענו ש: "אסור... להתרחק... מסוכן..." וכשלא נענינו לאיסורים ולאזהרות טלפנו ודיברו עם אי-שם. אח"כ חזרו למתחם המחסום, נעלו מאחוריהם את השער, טיפסו לראש המגדל ומחלונותיו העליונים השקיפו עלינו. זה המגדל שלמרגלותיו פזורים תרמילים ריקים של סוגי נשק מגוונים.