דרום הר חברון, חברון, יום ג' 4.9.12, בוקר

 

בשעה 6.50 מחסום מיתר כבר ריק וכביש 60 שקט, חוץ ממעט תלמידי בית ספר המסתכנים בשולי הכביש.

 

על חברון אין מה לומר: קבלנו קבלת פנים צוננת מאנשי הCPT שעמדו ליד מחסום בית המרקחת.

רח' השוהאדה שקט כרגיל פרט לקבוצות של ילדי מתנחלים מחכים להסעות.

צומת תרפ"ט שקט וגם הבודקה בתל רומיידה.

היחידה ששולטת (או לא) היא הנח"ל. האם זה רק נדמה שהיחידות מתחלפות לעתים יותר קרובות? בקיצור, איש ממאדים היה תוהה לגבי העיר הזאת.

 

הגענו לעיקול 160 ושם מהומה קטנה של ילדה, אמא, צלם בצלם, וכמה שכנים. הילדה, רהב, בת 6 או 7, קיבלה מכה מהקרוסלה שבמחסום וניכר לעין שהיא סובלת מכאבים חזקים ולא יכולה להוריד את הרגל - במקום להושיב אותה ולהזמין אמבולנס, כולם מתגודדים וצועקים GEVALT בעוד החיילים אדישים.

אחרי חילופי דברים, החובש של היחידה (לא ברור איזה אך לא מג"ב) הועיל בטובו לבדוק את הילדה, בעדינות ולשביעות רצונם של הסובבים, וחבש אותה והכריז שאין שבר. אחרי דקות ספורות היו צריכים לשחרר את החבישה החזקה כי הרגל נעשתה כחולה, אבל זה פרט שולי.

סירבו לאפשר לנו לעבור את המחסום ברכב למרות שהבית של רהב בטווח עין מהמוצב. הוזמן אמבולנס פלסטיני שלקח את הילדה המבוהלת לרנטגן.  מסתבר שהקרוסלה, כמו כל או רוב הקרוסלות במחסומים, צרה מהרגיל, וגם מסתובבת מהר מאוד ולעתים קרובות גורם לפגיעות ברגליים של ילדים קטנים, לפעמים גם למבוגרים. שאלנו את ה"מפקד", סמל בדרגתו, אם הוא יכול לפתוח את השער שמעביר רכבים אך הוא התנער מאחריות. עבר במחסום רועה עזים שחירף וגידף את כל העולם כי לפני זמן מה הוא ניסה להציל אחת העזים שהסתבכה בחוט התייל שבמחסום, ונעצר יחד עם העזים.  שהעזים לא יעזו להתקרב לתייל של צה"ל! האיש מבצלם לא הכיר את MW וסיפר לנו בקריצת עין שהוא בעד ארגוני נשים. יש לו שתי נשים בבית והוא שוקל להביא עוד אחת. אולי הוא התכוון לאחת מאתנו, או לשתינו. בערב מ. הודיע לנו שהילדה לא שברה שום דבר וכבר נמצאת בבית.

 

הביתה דרך כביש 317: סוסיא היהודית מתרחבת באופק.