חבלה, מעבר אליהו, עזון עתמה, יום ב' 18.2.13, בוקר
במשך שעה וחצי - בשעת השיא - היה מחסום עזון עתמה סגור למעבר בגלל גחמות של החיילים.
0605 - 0840
6.05 מחסום עזון עתמה
כ 90 אנשים ממתינים בתור ארוך מהרגיל לשעה זו. מפקד המחסום רוצה מייד לשלוח אותנו לאחור, אבל רק סמלית, הוא צריך להראות שהכוח בידיו וכך הוא גם ממשיך להתנהל יותר מאוחר.
האנשים מחכים בנקודה המרוחקת כמטר מאחורי השער של המחסום וכל פעם מרשים רק לשניים מהם להתקדם, לעמוד בהיכון לקראת המשך ההליכה אל עמדת הבדיקה. אך תור כמו תור, לאט לאט הוא נע לעבר השער, שהוא קו ברור שעוצר בעדם להתקדם, שלא כמו הקו הדמיוני המרוחק מהשער, שבו הם היו אמורים לעמוד לפי גחמת החיילים.
6.20 – איש לא עובר! החיילים סוגרים את השער וזהו. עכשיו סדרת חנוך.
הפלסטינים מתעקשים ונשארים לעמוד כמו שהם ליד השער. האמת שקשה מאוד ללחוץ לאחור תור של קרוב ל-100 איש. בינתיים נוספים לתור התקוע עוד ועוד אנשים.
אחרי מספר דקות מגיע מפקד המחסום (שהלך לצוד את מי שעבר דרך החורים בגדר, ויש כאלה לא מעט), ועכשיו, כמו במחסום חבלה לפני שבוע, הצבא "מחנך" את הפלסטינים. צלצלנו למת"ק – אמרו שיטפלו.
בינתיים החיילים עוזבים את השער (הסגור) ומסתובבים בעצלתיים במחסום, מפטפטים. המתח בין הממתינים מאחורי הגדר עולה, חיילים אחדים חוזרים ומתווכחים עם הפלסטינים אך למעשה המצב לא משתנה ומאום לא קורה.
טלפון נוסף למת"ק לא מניב תוצאות, מסבירים לי שהפלסטינים "לא שומעים בקול החיילים".
בכל זאת הגיעו אנשי צבא, מפליטים אלינו "יהיה בסדר...", מסתובבים במחסום ו...עוזבים ומאומה לא קורה.
מגיעים ילדים בדרכם לבית הספר ומחכים לעבור מהצד "הישראלי" לעזון עתמה, אחרי זמן מה נמצא החייל שבידיו המפתח לשער המכוניות והילדים עוברים.
מפקד המחסום שוב יצא לצוד וחזר עם אדם שעבר בחור בגדר כי היה חייב להגיע לעבודה. תעודת הזהות שלו נלקחה ממנו והוא הוחזר לצד של עזון עתמה.
7.05 השער נפתח , שני אנשים עברו והשער שוב ננעל, עוד שניים עברו ושוב השער ננעל בשעה 7.10 ננעל ולא נפתח עוד. טלפון ל ע' מפקד המת"ק שמבטיח לטפל בעניין.
מגיע ילד רכוב על אופנים. החייל שפותח השער איננו ולוקח זמן עד שהוא מופיע והילד יכול לעבור לבית הספר.
מאומה לא קורה.
7.30 – הכנסנו את חנה ב' לתמונה. כל הזמן הזה החיילים מסתובבים במחסום, מתבדחים ושמחים ומאחורי שער המחסום המון אנשים לחוצים שלא יפסידו יום עבודה. לאיש לא אכפת.
7.50 הרוחות מתלהטות והאנשים צועקים לחיילים – המצב די מפחיד.
8.00 – מגיעה תגבורת של חיילים, שנכנסים לתור ומנסים לעשות סדר. עכשיו פותחים את השער השער ומתחילים להעביר ארבעה בכל פעם, כאשר בין לבין השער נסגר עד שהם עוברים את הבדיקה.
ע' מהמת"ק חזר אלינו פעמיים לבדוק מה קורה. פעם ראשונה אמרו לו שהכל בסדר, אבל הכל לא היה בסדר. בפעם השנייה אכן היה שינוי והחלו להעביר את האנשים.
8.25 מחסום חבלה– השער עדיין פתוח (שעת הסגירה היא 8.15) ומספר מכוניות, עגלה ואנשים עוד עוברים, עד שלא נותר איש והחיילים סוגרים את המעבר.
8.40 שער אליהו– הכל כרגיל, אין תור להולכי הרגל.
החתמנו אדם על ניירת לבית המשפט בבקשה לביטול מניעת שב"כ ואחרי זה חזרנו מותשות, עצובות וכועסות הביתה.