חמרה (בקעות), מעלה אפרים, יום ב' 29.4.13, אחה"צ

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
אירית סלע ודפנה בנאי (מדווחת)
29/04/2013
|
אחה"צ
Seriously? Does this make us safer?

שרפות מכוונות ברחבי בקעת הירדן, בין בסיסי הצבא וההתנחלויות שופעות הירק והמים - אך ורק בשטחים הפתוחים בהם מתגוררים פלסטינים. הצבא שולח אש בשדות הבר ומחסל את המרעה הדל שעוד נותר לצאן מהחורף, מפנה בפקודה את התושבים מבתיהם ליממה שלמה, ומאותת: לכו מכאן.

 

36 מעלות בבקעה.

 

מחסום מעלה אפרים:  לא מאויש בחיילים בבוקר , אך מאויש אחר הצהריים.
 

מחסום חמרה – בשני הכיוונים גם הנוסעים עוברים במכוניות ולא צריכים לחצות את המחסום ברגל. זו הקלה משמעותית בחום הנורא השורר בבקעה בימים אלה. אלא שהמכוניות נבדקות, אחת-אחת גם הנוסעות לכיוון שכם, לעבר השטח בשליטה פלסטינית.
 

פינוי בכפייה
אין לתאר את הסבל הנורא שנכפה על מאות בני אדם כתוצאה ממשחקי הצבא,  שנועדו ככל הנראה גם לגרום סבל לתושבי הבקעה ולאלץ אותם לעזוב. כ-200 משפחות קיבלו צווי פינוי מבתיהם, מהיום ב-שעה 18.00 עד מחר בשעה 16.00. מדובר באזורים שמסביב לכביש המוביל לתיאסיר ועד למחסום: אל מאליח וחלק מעין אל חילווה, וכן האזור ממזרח לכביש 578 (דרך אלון) סמרה, ראס אל אחמר ומערבית לכביש אלון במקביל לבקעות.

אלה ימים חמים מאוד, הפלסטינים אומרים "אל דיניה נאר" – העולם אש. השמש קופחת והאוויר קשה לנשימה. ודווקא בימים אלה, מגרשים: ילדים, תינוקות, נשים, זקנים, חולים ובריאים ועימם הצאן ושאר בעלי חיים. לאן? לשבת איפשהו בשטח הפתוח, ללא מסתור משמש במשך יממה שלמה! ואין זו הפעם הראשונה. בחודשים האחרונים מדי שבועיים מגרשים את תושבי אל מאליח וראס אל אחמר מבתיהם, אלא שהפעם בגלל השרב הכבד זו אכזריות מיוחדת במינה. הפלסטינים צופים שרבים מהכבשים ימותו.

קשה לראות אותם באומללותם, והחשש גדול ממה שמצפה להם ביממה הקרובה. הם פוכרים את ידיהם ושואלים שוב ושוב "שו בנסאווי (מה נעשה)?". כמה שעות טרם הפינוי, אנו יושבות עם זוג הקשישים, שבינואר וקודם לכן בדצמבר, הצבא הרס לחלוטין את ביתם. אין לנו מילה לומר להם.

התקשרתי לאו"ם (OCHA) שאמרו שהם יודעים וניסו לשכנע את הצבא – אבל לשווא. יביאו לאנשים מיםinfo-icon !!

החידוש הפעם שהגירוש כולל הפעם גם את הפלסטינים המתגוררים ממזרח לכביש, בסמרה. והצבא אמר להם שזה בגלל שיש כוונה לירות משם לעבר הצד מערבי של כביש אלון (אימונים). נשאלת השאלה – אם כל כך מסוכן שיש לפנות את האנשים האלה מהבית – האם גם ייסגר הכביש שמשרת בעיקר יהודים ? או שליהודים יש איזו הגנה מיוחדת?

נחמה פורתא אפשר למצוא בפתח שנפתח בחומת העפר, שמפרידה בין הבקעה לגדה, כדי להעביר טנקים וגייסות מערבה מכביש אלון כך שהקשר בין תושבי ח'דידיה, חומסה ומכחול לבין מרכז חייהם בגדה  הוא עתה חופשי לחלוטין.

 

צפונית לרועי ראינו שטח נרחב שרוף של מאות מטרים סביב המחנה הצבאי "סערה". בדרכנו חזרה ראינו את ההר הנמצא דרומית –מזרחית למחסום חמרה בוער – אש גדולה ועשן סמיך (כבר שלושה ימים הוא בוער כך, נאמר לנו). גם סביב ההתנחלות מכורה מאות מטרים שרופים, ממש עד גבול ההתנחלות עצמה ועד למטעים שלה וככל שהעין רואה. שחור! כמו נשמתם של השורפים.
ניכר לעין כי אלה שריפות מכוונות ומבוקרות, שכן ההתנחלויות הטובלות במטעים ושדות ודשאים ירוקים והמחנות הצבאיים באזור בטוחים מפני האש. הצבא שורף את את כל השטחים הפתוחים ביניהם כדי למנוע מהפלסטינים לרעות את עדריהם. כאילו לא די בכך שכל המים נלקחו מהפלסטינים המקומיים ואין באפשרותם לעבד את האדמות שלהם, כאילו לא די בכך שרוב האדמות אסורות עליהם, גם הצאן - מפלטם האחרון של חקלאים אלה - מה הסיכוי שלו לשרוד נוכח המרעה הדל, המים במשורה והקיץ הלוהט המתקרב? הפלסטיני נודד ונודד בחיפוש אחר טיפת ירוק, אבל גם בזה צרה עינו של הכובש, והוא שורף את המעט שבמעט כדי למנוע גם  את הקיום הדל הזה.