זעתרה (צומת תפוח), חמרה (בקעות), מעלה אפרים

סיור עם תנועת הנוער היהודית- ערבית "סדאקה רעות"

נסענו במיניבוס ששכרה תנועת הנוער, 10 צעירים תוססים וסקרנים. למרביתם לא היה כמעט ידע מוקדם על הנעשה בשטחים הכבושים או בבקעה. ערב קודם צילצלה אלי אחת המדריכות ואמרה שההורים מודאגים מעצם הסיור בשטחים בתקופה זו,  ונתתי הבטחה שלא נעבור באזורים שאינם בטוחים. גם הצעירים היו בתחילה מפוחדים למדי אך נרגעו במהלך הסיור. אי לכך שיניתי את התוכנית וויתרתי על ביקור בברדלה, שמטרתו הייתה להראות כיצד שאיבת המים הטבעיים העמוקה יותר, שמבצעת חברת המים מקורות (לפלסטינים אסור לשאוב עמוק) מייבשת את בארות המים של הפלסטינים. רציתי להראות את משאבות המים הפלסטיניות הנטושות ולידם את משאבות מקורות.

במחסום תפוח ומחסום מעלה אפריים לא היו חיילים הן בדרך הלוך (9.30 ו-9.45) והן בדרך חזור (16.45 ו-17.00). בכלל – נוטכחות צבאית הורגשה הרבה פחות (מהרגיל) בדרך.

פגשנו פלסטיני שעובד בכרם של התנחלות בקעות, איש מבוגר כבן 60+, שסיפר כיצד מרחק של 10 ק"מ מביתו בטמון לעבודתו, מתארך יום-יום ל-30 ק"מ, בגלל שהדרך לביתו חסומה ועליו לעשות עיקוף גדול דרך מחסום חמרה.

ערכנו ביקור תנחומים באל מליח, אצל בורהאן דראגמה, שבנו סאחר נורה בידי חייל צה"ל, על פי דיווחי התושבים, בשבת האחרונה, בעת שרעה את הצאן. בן 18 היה סאחר במותו. בשעה 12.00 בצהריים מצאו אותו האב ותושב מקומי מת ופצע ירייה בליבו. הצבא טוען שסאחר נהרג מנפל של תחמושת שהתפוצץ בידו. אלא שלדברי העדים לא היו פצעים על ידיו או בכל מקום אחר בגופו. רק פצע כניסה בלב. הוא נלקח לאבו כביר לנתיחה שלאחר המוות ולאחר מכן לאבו דיס לנתיחה של פתולוג פלסטיני. ביום א' צפוי להגיע דו"ח הנתיחה. האב התרגש מאוד מהביקור והופתע לראות קבוצה מעורבת של צעירים יהודים וערבים כל כך נינוחים ביחד. האב ועדי הראייה שמצאו את הגופה סיפרו שוב ושוב על פצע היריה בליבו של הצעיר.

אם הצעיר אכן נורה בידי חייל נשאלת השאלה – למה ? הוא היה במרחק כ-500 מ' מהבסיס הצבאי כך שאין לייחס לו "נסיון חדירה" או איום לצבא. אבל אני מניחה שהצבא ימצא הסבר שיניח את דעת הציבור, ולא שהציבור מתעניין במיוחד.

אחר כך עכרנו ביקור בחאלת מַקחוּל, היישוב שמתאושש מההריסות הגדולות לפני כחצי שנה, ומפגש עם משפחת בשאראת. הדיון בבית המשפט הגבוה לצדק בעניינם של תושבי מקחול יהיה ב-1.10.14 – אנא שימרו את התאריך – מאוד חשובה נוכחותנו. התושבים ביקשו שנעזור להם, לכולם או לחלקם, לקבל אישור כניסה לישראל על מנת שגם הם יוכלו לבוא למשפט שיכריע את גורלם.

מחסום חמרה- בשעה זו  10:15 לא היו מכוניות, בדרכנו חזרה בשעה14.30 היו תורים של 3-4 מכוניות מכל כיוון.

ערכנו ביקור קצר בהריסות היישוב אל אג'אג'. כל פעם שאני רואה את ערימות האבן, שלפני חודש היו בתים של משפחות, נעתקת נשימתי. קשה לתאר את ממדי הזוועה של שורת ההריסות הללו. גם הצעירים נותרו המומים.

ערכנו ביקור במרכז החדש של סולידאריות בקעת הירדן  והנערים קיבלו הסבר על הבקעה ןעל פעילות הארגון שסיסמתו "אל בקאא מוקאוומה" – To exist is to resist"" ועל צורת ההתנגדות הייחודית להם, שבאה לידי בטוי בתמיכה באוכלוסיה המאוד חלשה של בקעת הירדן ועזרה בהצמדותם לקרקע.