קלנדיה

לילדה עם הבובה ולאמא שלה ולשתי האחיות שלה שאחת מהן קדחה מחום ופרצה בבכי כל פעם שראתה חייל לא נתנו לעבור במחסום ולחזור הביתה לאבו-גוש.

הכול היה על פי ההוראות והכל נעשה על פי הפקודות ולא היו שום חריגות.

בדיוק כמו שמלמדים אותם וכמו שמאמנים אותם וכמו שמאלפים אותם לצייתנות בלי שייקחו אחריות או יפעילו שיקול דעת.

כי ככה זה טוב להם וככה זה טוב למערכת וככה הופכים דורות של ילדים לבוגרים צייתנים מבצעי פקודות שלא מהרהרים או מערערים, לא על המעשים שהם עושים ולא על התוצאות.

אמא של הילדה עם הבובה שנולדה וגדלה ברמאללה ושיש לה תעודת זהוי פלסטינית התחתנה עם איש שהוא אזרח ישראלי מהכפר אבו-גוש.

אבל חוק האזרחות שהוא בעיקרו חוק גזעני שאין לו אח ורע במדינות העולם, שקובע באופן גורף שכל פלסטיני הוא סכנה לביטחון מדינת ישראל ומטרתו היא למנוע מעמד מבני זוג פלסטינים, חוק שעוגן בשנת 2002 כתקנת שעה ומאז הוא מוארך בכל פעם שתקפו עומד לפוג, אינו מאפשר לאישה להיות תושבת קבע בביתה בו היא חולקת את חייה עם בעלה וילדיה, ועליה להיות צמודה למה שקרוי: "אישור שהיה זמני לאיחוד משפחות" שהוא כשמו זמני ועלול להילקח מבעליו בכל רגע נתון.

אבל באותו הבקר האישה שנסעה עם שלושת בנותיה לבקר את משפחתה ברמאללה אולי החליפה את התיק, ואולי שכחה לבדוק ואולי...

מכל מקום רק אחר הצהריים, רק במחסום, רק בדרך חזרה הסתבר שיש לה בתיק רק צילום של אישור המעבר. אבל צילום זה אף פעם לא טוב כשאת פלסטינית, צריך רק את המקור. וגם אם היה לה המקור - לא הייתה לה תעודת הזיהוי וזה כבר רע מאד. ולא שאלו שהיו שם מולה, החיילת הבודקת והשוטר שנזעק למקום לא יכולים לוודא את זהותה, כי אפשר שם במחשב לבדוק זהות כל אדם על פי מספר הזיהוי ואפשר גם בבדיקה הביומטרית לפי האצבע, ואפשר גם וגם.

 אבל כדי לבדוק צריך לרצות, ולרצות לא רצו, אז לא בדקו ובהוראה טלפונית מגבוהים ובכירים מהם  סילקו את המפגע מעל פניהם והרחיקו את הילדה עם הבובה ואת אמא שלה ואת שתי אחיותיה שאחת מהן קדחה מחום ומיררה בבכי בכל פעם שראתה חייל מהמקום.

זהו. ושאף אחד לא יגיד לי שהכיבוש הזה לא מסריח.