בית לחם (300), מת"ק עציון

מחסום בית לחם

6:45 – הגענו מאוחר יחסית. גם היום מצאנו את הכניסה לחניה חסומה במחסום משטרתי ונאלצנו לחנות רחוק. מרבית האזור שסמוך למחסום לאורך המדרכות מסומן אדום לבן (כלומר אסור לחנות) וגם עמוס במכוניות פרטיות, מוניות, טרנזיטים ואוטובוסים, שבאים לאסוף את הפועלים. במרחק מה יש אזור שאינו מסומן אדום לבן ולכן מותר לחניה. חלקו חניה בניצב לאורך גדר מתכת התוחמת את האזור של בסיס המשטרה ומשמר הגבול. קצת לאחר מכן שוב אדום לבן וגם תמרור אין עצירה. חנינו בניצב לגדר וברדתנו מהמכונית עצר לידינו מגב"ניק צעיר ברכבו הפרטי ואמר שהחניה כאן מיועדת ללוחמים. הבהרנו לו שבכל הכבוד ללוחמים, בהיעדר שילוט האוסר על החניה, החניה מותרת. אגב כשחזרנו עדיין היו מספר מקומות לאורך הגדר ליד רכבינו ורכבו של "הלוחם". מאוחר יותר שאלנו את השוטר במחסום מדוע חסמו את מגרש החניה הסמוך למחסום. לדבריו החניה שם מיועדת לכוחות הבטחון בלבד. הבהרנו שאנו חונות רק לפרק זמן קצר, מדי יום ראשון ומעולם לא היה שם מחסור בחניה (יש שתי חניות שמסומנות כמיועדות לרכב בטחון, בהן איננו חונות כמובן).לדבריו אם נחנה במגרש נקבל דוח. אגב, חנה שהגיעה אחרינו לא נתקלה במחסום, חנתה כרגיל במגרש ולא קבלה דוח. עם שובה נתקלה במחסום הנייד שחסם את הכניסה והיציאה מהמגרש.

בחוץ עמוס כרגיל באנשים ובמכוניות. בפנים אולם מלא. 5 עמדות פעילות. עמדה 2 משום מה לא פעילה. כשמגיע השוטר הוא ניגש לבדוק וראה זה פלא, העמדה מתחילה לפעול.. מ' האקומנית משוודיה מספרת שכאשר היא עברה מוקדם יותר, לפני 5,  2 גלאי מתכות מתוך 3 פעלו בצד הפלסטיני, אך לאחר מכן דיווח לה הקולגה שלה שרק גלאי אחד עבד ונוצר לחץ רב. אדם מבוגר שראינו בשבוע שעבר מנסה לטפל בעניינו של צעיר שהיה עימו, נראה גם היום משוחח עם המאבטחים ובטלפון. לאחר זמן מה עזב בגפו. אדם אחר, לא צעיר מנסה לעקוף את התור באחת העמדות וקמה מהומה. הממתינים כועסים עליו, אך הוא בשלו.

6:55 – מגיע א' מיודענו. מספר שממתין מ-5:30. לדבריו כעת עובדים כל 3 גלאי המתכות, אבל החיילים עובדים לאט מאוד. מהצד השני שומעים את הקולות וברור שיש שם הרבה מאוד ממתינים ולחץ רב בתור. א' נפרד בברכת שבוע טוב, ואז מגיעה קבוצת נשים, שהשוטר מעביר אותן בזריזות באחת העמדות. הן ניגשות אלינו ובפיהן טרוניות רבות. הן מחכות מ-5, אין מעבר הומניטרי, הן נאלצות להידחק עם הגברים, מאחרות לעבודה. הצפיפות הגורמת להתחככות עם הגברים בתור משפילה ומרגיזה אותן. כמה מהן מדברות איתנו ערבית שוטפת, אך גם בלי להבין כל מילה טרונייתן ברורה בעליל מטון הדיבור ומתנועות הידיים...

בינתיים אנו רואות את השוטר עובר בין העמדות ואוסף היתרים שנלקחו מאנשים. מסתבר שהרבה אנשים נדחו היום והיתריהם נלקחו מהם.

7:05 האולם די ריק, אך בצד השני צעקות וברור ששם עדיין ממתינים רבים. ט' הקולגה של מ' מהאקומנים, מתקשר אליה ואומר שיש בצד הפלסטיני אנשים עם ילדים שצריכים להגיע לבית חולים, וחוששים לאחר. אנו פונות לשוטר שאומר שיבדוק בקשר. האולם מתמלא, אך אחרי זמן מה שוב מתרוקן, למרות שעדיין שומעים את הלחץ מהצד השני. טלפון למת"ק, החייל שעונה לטלפון אומר שקצרה ידו מלהושיע, פנה לממונים עליו, אך ללא הועיל. במוקד ההומניטרי טוענים שיש תקלה. מציעים להתקשר לקצין פניות הציבור, אך הוא יגיע רק ב-11....

7:20 -  באולם הכל רגוע אך הלחץ עדיין נשמע בבירור מהצד השני. אדם שעובר מספר לנו שהוא ממתין מ-5:40 ושהיום פונו 3 אנשים לבית חולים.

7:30 – סוף סוף נרגעו הרוחות. ט', האקומני מנורבגיה, מגיע מהצד הפלסטיני ומדווח שכבר אין הרבה אנשים. לקח לו 11 דקות לעבור. עזבנו. גוני וחנה המשיכו למת"ק בעציון.

מת"ק עציון (גוני מדווחת)

כרגיל, כבר עם הגיענו, באים לקראתנו אנשים רבים ושוטחים את בעיותיהם בהתרגשות, מציגים את הניירות שבידיהם. אנו מתחילות להיענות בעמידה, רושמות על הבגאז' של המכוניות החונות, ולבסוף מגיעות לאולם המת"ק ומנסות לעבוד בישיבה. אחד אחד, הצעירים מספרים את סיפורי התלאות שלהם בדרך לאישור העבודה המיוחל. רוח העזרה ההדדית בין הבחורים בולטת ותמיד יש מי שמתנדב לסייע לנו - לתרגם, להסביר ולהרגיע.

הבוקר מלאנו 3 בקשות להסרת מניעה ביטחונית. כל שאר הפונים לא הביאו את המסמכים הנחוצים, שבלעדיהם אין טעם לפנות כי הם יידחו. חלק מתפקידינו הוא גם לתת הסבר ברור ומדויק לגבי תהליך מיצוי הזכויות. רובם כבר שבעי הבטחות שווא של חיילים, שוטרים ושל עורכי-דין ממולחים.

אלא, שגם מילוי הבקשות כסדרן - לא מבטיח שהן יתקבלו. יש הרגשה שמערימים קשיים שוליים חדשות לבקרים, רק בכדי להכביד. כך למשל הניירות הנילווים לבקשה הרשמית, שחנה כתבה לבחור לצורך עבודה בהתנחלות, נראו לנו, לכאורה, מספקים ומתאימים. הבחור חזר בבושת פנים מדלפק החייל, כי התאריך של מכתב המעסיק היה מהיום האחרון של דצמבר 2014. עד לאחרונה  מותר היה להגיש בתוך חדשיים מתאריך מכתב המעסיק, אח"כ בתוך חודש. כעת, כנראה, צריך הרף-עין בין כתיבת המכתב להגשת הבקשה. ואולי הוא נדחה רק כי באמצע התחלפה לה השנה... מי יודע? ילך יביא מכתב חדש.

מילאתי בקשה דומה לבחור מחירבעת-אל-ערוב לעבודה בביתר עלית. בדקתי בקפידה וכל המסמכים נראו בסדר. תורו של הבחור להגיש לחייל מגיע מעט לפני שיצאנו. כעבור רגע הוא שב אלי במבוכה – לא קיבלו את הניירות, אמרו כי עליו לגשת למת"ק חברון. בתעודת הזהות שלו (ולפיכך גם בבקשה שכתבתי) מצוין "חירבעת אל ערוב, בית לחם". אני ניגשת אל החייל  ומבקשת הסבר.  אחרי שנענה לי מאחורי החלון הסגור, הוא בודק ואומר, "אה! נכון זה כאן. טוב, שלחי את הבחור אלי." הבחור נכנס והתמהמה בפנים. השעה כבר מאוחרת ואנו יוצאות. ליד המכונית, הוא תופס אותנו – "לא, הם בכל זאת מתעקשים שעלי להגיש בחברון...".

אנו נפרדות מהמקום בתקווה, שמישהו שם למעלה יחליט לאן שייך הבחור ....