עופר - ירי, סכנה לבטחון האזור

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
מילי מאסס, חוה הלוי (מדווחת)
18/11/2013
|
בוקר

 

השופטים: אל"מ אלי וולף – אב"ד, אל"מ אלי לירז – שופט, סא"ל רונן עצמון – שופט.

סנגור: עו"ד באדר אגברייה

 

דיון בערעורו של מחמד מוצטפא מחמוד חריוש, ת.ז. 936541978

מוחמד חריוש יושב בכלא הישראלי כבר ארבע שנים. הוא הואשם ש"החל משנת 2003 ועד שנת 2004 או בסמוך לכך עסק בכל פעולה שמטרתה לפגוע בשלום הציבור, שלום כוחות צה"ל וחייליו וקיום הסדר הציבורי, או שיש יסוד סביר לחשוד כי עשה כן על ידי מתן ידיעות, מחסה, מזון, משקה, כסף, בגדים, נשק, תחמושת, אספקה, מספוא, אמצעי תובלה, נפט או דלק מסוג כלשהו ובין בדרך אחרת".

זה ניסוח הדברים בכתב האישום. עיון בטקסט הזה מעלה שוב את צרכי הכיבוש כנקודת המבט האולטימטיבית היחידה לשיפוט והערכה. כי מי זה "הציבור" ומה הוא הסדר הציבורי,  זה שחריוש מואשם בנסיון לפגוע בשלומו?  כמובן, כמו שמציינת הפסקה הבאה "שלום כוחות צה"ל". ואיך הוא עשה את זה?

- על ידי כך שסיפק מזון ומשקה ולינה למבוקשים שהוא ידע שהם חמושים.

פעם עוד נצטרך לדון במכבסת המילים הזו הקובעת מי הוא "מבוקש" ונותנת בכך לגיטימציה לעצור כל פלסטיני.

-  ועל ידי כמה ניסיונות לגרימת מוות בכוונה, קשירת קשר לגרימת מוות בכוונה וכמה אישומים של ייצור וזריקת חפץ מבעיר, יצור חומר נפץ, זריקת חפץ  מבעיר וכו', כולל פעם אחת שבה הוא מואשם שנהג ברכב שבו נסעו כמה מחבריו החמושים.

-  על ידי מגע עם סוכן זר (שממנו הוא זוכה), על ידי ניסיון לארגן פיגוע התאבדות ועל ידי הסכמה להצטרף לחמאס. נוסח האישום הנוגע לניסיונות לגרימת מוות הוא כדלקמן: "הנאשם הנ"ל ירה בכל כלי ירייה על כל אדם או על כל קבוצה של בני אדם או לכל מקום שבני אדם עשויים להימצא בו".

חברות יקרות, שמתן לב מי אלו הנקראים "בני אדם"?  כל אדם, כל קבוצה של בני אדם, כל מקום שבני אדם עשויים להימצא בו?

לעצם העניין אמר העו"ד בערעור: "אישומים אלה מבוססים אך ורק על הודאת המערער. לאישומים אלה אין שום זכר או בדל ראיה, בדל תוספת, בדל תימוכין בחומר הראיות האחר.... הן מבוססות לכאורה רק על אמרה בכתב של עד מחוץ לבית המשפט". חריוש זוכה מכמה מן האישומים הללו, אבל הם  מעלים שוב ושוב ושוב את שאלת החקירה. איך, מתי, כמה זמן, על ידי מי ובאיזה שיטות נחקר אדם עד כדי הודאה באישומים אלה שמכמה מהם הוא אכן זוכה. בכל אופן פניני הניסוח הללו שאין להן לא תאריך ולא מיקום:  "כל אדם... כל קבוצה של בני אדם... כל מקום שבני אדם עשויים להימצא בו.." מטשטשות את העובדה שאין ראיות אלא רק הודאות.

מחמד חריוש נשפט ל-24 שנים בכלא וזוכה מ-4 מבין 22 פרטי האישום - אחד מהם הוא מגע עם סוכן זר. וגם פה כדאי לקרוא את נוסח האשמה: הנאשם הנ"ל (חריוש) בא במגע, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת, עם אדם שיש יסוד סביר להניח שהוא פועל למען האויב – בין בשירות האויב ובין באופן אחר. ספרתי 5 הסתייגויות מובלעות: או כך או אחרת, יש יסוד סביר להניח, בין בשירות האויב ובין באופן אחר. ומתי התרחש כל זה? "במועד שאינו בידיעת התביעה במדויק". באמת, איפה ומתי בדיוק הוא בא במגע עם הסוכן הזר?

גם המיקום וגם הזמנים מסתפקים בקלישאה המעורפלת שבית המשפט מקבל ללא ערעור: "או בסמוך לכך". מבין 22 פרטי אישום ספרתי 12 אישומים שנעשו לדברי התביעה הצבאית בשנת 2004 או בסמוך לכך, בתחילת שנת 2004 או בסמוך לכך, בשנת 2006 או בסמוך לכך ובשנת 2007 או בסמוך לכך. ובנוגע למיקום – פעמיים נקב כתב האישום במיקום העבירה: כפר ראמין או בסמוך לכך ומשרדי הקישור הישראליים או בסמוך לכך. שאר העבירות נעשו "באזור".

איך אפשר להפריך האשמות כאלו? כרגיל, איננו טוענות שאין התנגדות לכיבוש. יש, אבל אם כבר מקימים תיאטרון למה לא לטרוח קצת על הדקורציה? רוב הראיות מבוססות על הודאותיו של חריוש (דרכי חקירה כבר אמרנו?) או על הפללות משום שרשימת העדים כוללת את ג'מאל שקור, החוקר שגבה ממנו חמש אמרות, ו-17 אסירים פלסטיניים שמהם כנראה נגבו הודאות מפלילות.

עוה"ד טען לגבי האישום הששי, השביעי והעשירי  שאילו אכן התבצעו שם עבירות נגד כוחות צה"ל, היה אפשר למצוא להם סימוכין ביומני המבצעים של הצבא, והנה אין כלום. באישום ה-11 נטען כי חריוש ביקש מאדם חומרים ליצור מטענים, והנה מתברר שאין אדם כזה. "הרי" אומר העו"ד, "ידוע שמרשם האוכלוסין בישראל הינו בשליטת ישראל" איפה אם כך הראיה?

ולסיכום: בכתב האישום יש 22 פרטי אישום. בבית המשפט קמא הוא זוכה מארבעה מהם. הוא איש צעיר, ובסיום הדיון ביקש העו"ד לזכות את המערער חריוש בעשרה פרטי אישום מתוך השמונה-עשר שנשארו. אני מקווה שבית המשפט לערעורים לא ישאיר אותו בכלא עוד 20 שנה.