עופר - חקירת עד, עברה פלילית

באולם 2 היו משפטים של קטינים. עורך דין אחמד ספייה התנגד לנוכחותנו. לא ברור לנו מדוע, ואולי היה זה ביטוי להפגנת הקפדה על התקינות הנדרשת במשפטם של קטינים. באולם 1 נאמר לנו על ידי התובעת שיש רק הקראות, ובאולם 3 היו דיונים מינהליים, ללא נוכחות העצירים.

נכנסנו לאולם 4. קיבלנו לידינו את רשימת הדיונים, ומסתבר שהפורמט השתנה. שמו של השופט לא מופיע בראש הרשימה וגם לא שם התובע. לא מופיעים סעיפי האישום ליד שמם של הנאשמים ובעיקר לא מופיעים מספרי תעודות הזהות של הנאשמים.

 

למעשה יכולנו לצפות רק בדיון אחד של הוכחות. יתר הדיונים היו הקראות או מתן החלטה, כל דיון נמשך פחות מחמש דקות, הם התנהלו בין עורך הדין לבין השופט ליד מקום מושבו של השופט, ואנו לא שמענו דבר.

השופט: רס"ן חיים בלילטי

התובע: סגן רפי שוונצלר

הנאשם: מרוואן הדיב מוחמד עוואד- תיק  5214/14

סנגור: אבו מונזר

כפי שהבנו האישום מתייחס למכירה (או לקניה) של רכב/ים גנוב/ים.

 

בדיון נחקר עד התביעה שאדי, שהיה לבוש בבגדי ספורט, אם כי הוא עצמו עצור ומשפטו עדיין לא הסתיים, והוא עמד במשך כל עדותו כשרגליו אזוקות. סביב ראשו יש חתך תפור בתפרים בולטים.

לאור תשובותיו בחקירה, כפי שאנו מפרטות להלן, תהינו אם יש לו איזו שהיא פגיעת ראש, אך הנושא לא עלה בדיון. העד ממש התענה בשל אורך החקירה ומפני, שכמו שהתרשמתי, הוא הרגיש מופגז על ידי מטר השאלות, שלדבריו כבר נשאל עליהן כמה פעמים וענה על אותן השאלות. בדיון שנכחנו בו לא היה יכול לענות על רובן. זאת הייתה חקירה ארוכה  ומייגעת, ואני (מ"מ) הרגשתי כמו העד- מבולבלת, ומאחר שלא ידעתי איך העדות קשורה לכתב האישום, לא הבנתי את החזרה הבלתי פוסקת על אותן השאלות. כמובן שהעדות העיקרית – הדרך שבה התנהלו החקירות של העד במשטרה ובשב"כ - לא זכתה לכל התייחסות, וספק רב אם היא תהווה בסיס לפסילת עדותו.החקירה כולה התנהלה באמצעות המתורגמן.

 

התובע חקר את העד על עדותו במשטרה, והתייחס גם לעדותו בתיקים אחרים.

שאדי, פועל בניין, נעצר באשמת קנייה ומכירה של רכב גנוב. מיד בתחילה אמר שכל מה שיש לו לומר אמר כבר במשטרה, לא זוכר כלום משום שמאז מעצרו עבר זמן רב. הוא נשאל אם הוא יודע מה נאמר בכתב האישום – לא, לא זוכר מה נאמר בכתב האישום.

לשאלה אם הוא זוכר את הנאשם, ענה שהוא פגש את הנאשם רק בכלא ולא הכירו קודם. לא, לא זוכר את הנאשם.

מה הקשר שלו ליאסר ג'מאל  – ענה שהם חברים והשתתפו בקניית שתי מכוניות, אבל לא מכוניות גנובות אלא מכוניות המיועדות לפירוק (משטובה בערבית)

כשהתובע מנסה לעמת אותו עם החקירה במשטרה, לא זכר שום דבר. ואמר בטון מתגונן, שזאת הייתה הפעם הראשונה שהוא נעצר ונחקר והיה מבולבל ומבוהל. הוא לא היה יכול לענות על השאלה על ידי מי נחקר  - המשטרה או השב"כ..

בתשובה לשאלה - אם הוזהר כדין לפני החקירה ענה שהוא לא זוכר, הוא הוכנס בעיניים עצומות מהתאים. זאת הייתה פעם ראשונה והוא פחד מאוד. התובע "מרענן את זכרונו",  מראה לו את אימרתו כשהיא כתובה בערבית, אבל העד אמר כבר בהתחלה שאינו יודע קרוא וכתובואינו יודע על מה חתם כי אינו יודע קרוא וכתוב. הוא הוסיף ביוזמתו שהוא ימשיך לומר שהוא לא זוכר, כי אינו זוכר כלום.

לשאלה  מתי הוא כן זכר מה שהיה, אמר כשמתחילים לדבר הוא נזכר בכמה פרטים כי הוא תמיד שוכח.

עו"ד אבו מונזר מתערב בחקירה ואומר שאם יש שאלה לגבי אמינותו של העד זה לא המקום להעלות זאת (לא היה ברור לנו מדוע, מ"מ).

העד חזר ואמר שמהפחד והלחצים בחקירה אמר לכל דבר כן.

בחקירה במשטרה או בשב"כ (הוא לא יכול היה להבחין ביניהם) אמר שקנה ממרוואן (זה שמו של הנאשם בדיון) שני רכבים, עכשיו הוא אומר שלא קנה ממרוואן.

התביעה מכריזה עליו כעד עוין.

השופט מכתיב את ההחלטה: העד הוכרז כעד עוין משום שהוא סותר את עדויותיו בעניינים מהותיים.

 

לאור ההחלטה התובע אמר שישאל שאלות ממוקדות. לדברי התובע, מזה שנה העד וג'מאל שותפים בקנייה ומכירה של רכבים גנובים. יש להם מוסך שבו הם מאחסנים את הרכבים הגנובים. קנו 2-3 רכבים. אך העד הכחיש את הדברים.  לשאלת התובע: "איפה נמצא המגרש שלכם? ענה "אין שום  מגרש".

העד נשאל מה הקשר שלו לקנייה ומכירה של רכב יונדאי בצבע לבן (צוינה גם השנה, אבל לא שמעתי).

העד אמר: נכון שקניתי רכב, אבל אינני זוכר את לוחית הזיהוי, ולא יודע אם הרכב גנוב. לא הוא שקנה את הרכב. אדם בשם  בסאם קנה את הרכב והביא אותו להם.

מקריאים לו את האימרה במשטרה בה נאמר שמרוואן גנב את הרכב. על כך ענה העד ואמר שאף פעם לא אמר דברים כאלה וזה לא נכון. שוב חזר ואמר שהיה במצב של לחץ כשאמר את הדברים האלה והחוקרים הם שהמציאו אותם. על כל שאלה של החוקרים הוא אמר: כן.

משווים את עדותו לעדות של יאסר, איך זה יכול להיות ששניהם אומרים אותו הדבר אם הדברים לא נכונים.  הסנגור התנגד לשאלה אך השופט דחה את ההתנגדות. לדברי העד, החוקר היה אומר לו: יאסר אמר כך וכך ומהפחד גם אני אמרתי כן. הוציאו אותו מהצינוק, הכניסו אותו לצינוק, החקירות התקיימו במקומות שונים, והוא היה מבולבל ומבוהל ואינו זוכר מה אמר. שוב חזר ואמר שהרכבים שקנו לא היו רכבים גנובים. אינו יכול עוד לעמוד בחקירה, אבל החקירה נמשכת.

תובע: בחודש מאי התקשר אליך באסם ואמר לך שיש אנשים שהביאו רכב גנוב, זה נכון?  העד משיב בשלילה. הוסיף ואמר שבשעת החקירה החוקרים היו ממציאים דברים ומהלחץ והפחד היינו עונים כן.. לא יודע איפה הייתה החקירה, יודע שהכול היה שב"כ.

התובע שואל: גם שותפך יאסר סיפר שהלך עם באסם לראות את הרכב, גם הוא משקר?

העד חוזר ואומר – אף פעם לא נכנסתי לכלא, הם אמרו ככה וככה ואני אמרתי כן. במצב שהייתי בו, השוטר אמר שיאסר שותפך אמר שככה וככה ואני מהפחד ומהלחצים, גם אם היו שואלים אותי על דברים אחרים הייתי מאשר אותם מהלחץ.

הוא נחקר גם על שלושת הנערים שנחטפו. שאלו אותו כמה שאלות, איפה היה, וכו'. לא באופן ספציפי על החטיפה. חוזר ואומר חקרו אותו במצב לא רגיל, ובסוף החקירות, כשהגיע לעופר הוא ירד 15 קילו במשקלו

התובע: אם הודית בכל דבר, למה לא הודית בחטיפת שלושת הנערים (למרות שאמר במפורש שלא שאלו אותו על החטיפה עצמה  – מ"מ). התובע לא חיכה לתשובה לשאלה זו.  

התובע:  כמה שילמת על היונדאי?

ששת אלפים או שבעת אלפים. התובע אמר: קנית  ב 66000  (???) ומכרת ב 7100. זה נכון?

שוב, העד לא זכר בדיוק.

התובע: אתה זוכר למי מכרת?

אני מהאנשים ששוכחים מהר.

התובע: אתה אומר ששכחת הכול אבל זכרת בדיוק כמה שילמת על היונדאי.

העד: אין לי מה להוסיף – לא יכול יותר. עניתי על השאלות יותר מפעם. לא זוכר כלום.

הוא נשאל אם מזהה את מרוואן עוואד (שישב על ספסל הנאשמים). כן, הכיר אותו בכלא. אף פעם לא קנה ממנו רכב.

במסדר תמונות שנערך לו ב – 24.6.2014 זיהה את עוואד וציין: זהו מרוואן. העד אומר שהכניסו לו את הנאשם לחדר ואמרו לו זהו מרוואן וכתבו את שמו מתחת לתמונה. החוקר אמר לי לכתוב מתחת לתמונה את שמי. כתבתי וזהו.

התובע: כמה עולה יונדאי 30?

העד: אינני יודע.

התובע: אתה ידעת שהרכב גנוב, זה היה במטה יהודה ב 1.7? העד זוכר שלקחו אותו לחקירה, שאלו אותו על הרכב ואמרו: אם תמשיך להגיד שאתה לא יודע תישאר אצלנו. אם תגיד שזה גנוב – תשתחרר.

התובע: הפעילו עליך לחצים בזמן החקירות? העד אומר: לא, לא, הייתי בעיניים עצומות כל הזמן.

התובע: בעדותך בבית המשפט ביום 4.11 נשאלת אם היה משהו מיוחד בחקירה ואמרת שהיו מכות, היית בצינוק והעיניים היו עצומות. שיקרת לבית המשפט?

העד: הריצו אותי תלך מפה ולשם. הייתי מבולבל ומבוהל.

התובע: למה אמרת בפני בית המשפט שהיו מכות?

לא זוכר אם היו מכות או דחיפות.

התובע: איך זה השפיע עליך?

העד הייתי במצב נפשי לא רגיל. בכל החקירות היכו אותי. בכל החקירות הייתי אזוק, בעיניים עצומות כל הזמן במצב נפשי לא רגיל מהפחד.

מראים לו כמה עמודים מודפסים, ושואלים: כל הדברים האלה החוקר כתב (ולא אתה אמרת. מ"מ)?

העד: מהפחד הייתי אומר שכן. שוב אני אומר שהייתי במצב נפשי קשה.

התובע שואל שאלה קצרה ופשוטה (לדבריו): מה שקורה עם באסם ועם היונדאי, אתה במשך שלושה עמודים מספר סיפור ארוך ומפורט. גם את זה הוא אמר לך לכתוב? העד אומר: הוא היה כותב ושואל אותי דברים ואני לא יודע לקרוא ולכתוב.  ואמרתי כן על הכול.

 

חקירה נגדית של הסנגור:

כמה פעמים נחקרת בשב"כ ? פעמיים או שלוש? כשנחקרת במשטרה היית לבד? בכל תחנת משטרה?

העד: לא זוכר בדיוק, לפעמים היו שניים או שלושה שוטרים.

מה העד עושה? הוא פועל בניין. עושה דברים נוספים? מוכר קונה? העד אומר שרק הפעם הזאת קניתי עם יאסר 2 רכבים.

לשאלה לגבי שני רכבים – יונדאי וסקודה עונה העד: הסתבכתי מרוב השאלות. יונדאי זה הרכב היחיד שאני זוכר.

מי הביא לך את הרכב?

אני לא יודע. לא יודע מי הביא אותו לבאסם.

אחרי שקניתם אותם איפה שמתם אותם?

על הכביש הראשי.

כמה זמן אתה מכיר את באסם?

עשרה חודשים, או שנה. לא זוכר בדיוק.  

האם בתקופה הזאת התעסקת רק עם 3 רכבים?

כן.

קיבלתם את הרכבים ביום או בלילה?

ביום – לא זוכר את השעה.

אתה זוכר את האדם שהביא את הרכב?

-לא. -מי הביא לו את הרכבים? -לא זוכר.

איך נכנסת והיית שותף לרכבים האלה?

-כל פעם ששואלים אותי שאלה נוספת מסתבך לי במוח.

-איך נעשית שותף עם באסם? מה באסם עושה?

-הוא חשמלאי.

-איפה הוא גר קרוב או רחוק? -רחוק קצת.

-כאשר מכרתם את הרכבים למי מכרתם? -לא זוכר. -כמה קיבלתם? -בדיוק לא זוכר.

לשאלה: עצרו אותי בארבע או חמש בבוקר. עצמו לי את העיניים ולא זוכר יותר.

התייעצת עם עורך דין סמוך למעצר? -לא.

היית מנוע [מפגש עם עורך דין]. אף פעם לא נעצר, פעם ראשונה שלו בכלא. לא ידע שיכול להביא עו"ד.  -נתנו לך לדבר עם המשפחה כשהיית במעצר? -לא.

-מצב משפחתי? – נשוי + 3, נולדה לו ילדה כשהיה בכלא.

כאשר ראית פעם ראשונה את הרכבים, מי היה עם באסם? -לא יודע. מרוב חקירות לא זוכר כלום.

-אתה מכיר את מארואן? -פגשתי אותו רק בכלא. הביאו לי את התמונה בחקירה.

-האם היה עוד מישהו בחקירה הזאת? -לא זוכר.

-החקירה התקיימה בחדר חקירות? - כן.  

-כשעצרו אותך, האם לקחו לך מהבית דברים - חלקי רכבים? -לא, רק את הטלפון.

-למי מכרו את הרכב עם באסם? -לא זוכר. כבר שאלת אותי את זה לפני כן.

הסנגור אומר: מה שמעניין אותך זה רק הכסף ולא מעניין אותך למי אתה מוכר?

העד שוב חוזר ואומר ביוזמתו: אני לא זוכר ואין לי עוד מה להוסיף.

הסנגור מציג לו חתימה. העד אומר שזה שמו, אבל הוא לא יודע אם זאת החתימה שלו. הסנגור מציג לו חמש חתימות על  זכ"דים מן החקירות שלו שהוא חתם עליהם, ואף אחת מן החתימות אינה זהה לאחרת ושאל:  איזה מן החתימות היא שלך? על חתימה אחת אמר בחקירה קודמת שזאת החתימה שלו. זה שמו אבל הוא לא בטוח שזאת החתימה שלו.

הסנגור:  בדרך כלל כשאתה חותם איך אתה חותם? על כך הוא לא ידע לענות. נשאל אם יש לו חשבון בנק וענה שלא.

הסנגור: כשהילדים מביאים את הציונים מבית הספר איך אתה חותם עליהם?

העד: הילדים אף פעם לא הראו לי את הציונים מבית הספר.

לקחו אותו לבית חולים לבדיקות?

כן, הלך לרופא שבדק את האזניים.

היה דיון קצר עם השופט לגבי העובדה שהעד נשפט לפניו כנאשם, וכנראה שתידון עסקת טיעון בפניו.

נקבעה ישיבה עם עד נוסף ב  31.12.14.