מת"ק עציון

מת"ק עציון- שמחנו למצוא ששגרת החיים חזרה למסלולה הבלתי נסבל. עברנו דרך ציר 60 עד בית אומר- לא היו ג'יפים בצמתים: אל ח'אדר, אל ערוב ובית אומר. מת"ק עציון – הביוב עדיין מסריח. צריף הממתינים מוזנח, הכיסאות מטונפים, ורק כ10 כסאות ראויים לישיבה.קצת סטטיסטיקה ( על סמך רישומי התור הפלסטיני) נכונה לשעה 14:00:מהבוקר הגיעו למעלה מ100 אנשים- ונרשמו בתור. כשהגענו ב13:20 היו בצריף כ-50 אנשים רובם גברים.1. כרטיסים מגנטיים – כ- 30 הגישו בקשה וכ- 30 אחרים קיבלו כרטיסים.2. אישורים – 16 הצליחו להגיש בקשות ו15 המתינו להגשת המסמכים. 3 אנשים קיבלו אישורים עד 14:00. מקרים רפואיים: שלושה. כולם קיבלו את האישורים לאחר המתנה ממושכת:1. איש בן 73 – תור לבי"ח בירושלים – קיבל אישור ליום אחד. הגיע ב8:00 קיבל אישור אחרי 14:00 אחה"צ אחרי שהתקשרנו לבית אל.2. חולה סרטן המטופל באסותא ת"א- קיבל אישור – גם אחה"צ לאחר כ-6 שעות המתנה בצריף הקר .3. סבא וסבתא מבתיר המטפלים בשלושת נכדיהם בשערי צדק ( ההורים עובדים). הסב קיבל אישור ליום אחד וניגש לספר לנו את בעייתו. הילדים חולים מאוד, ואף היה מכתב מאוד ברור משערי צדק האומר כי הסבים מטפלים "ולשיקול דעתם מתי לגשת לביה"ח". הם מטפלים בנכדים כבר 10 שנים ותמיד קיבלו אישורים לתקופות של 3 חדשים ולאחרונה לחודש ( האישור האחרון היה 28/12/03 –27/1/2004). היום החייל החליט שיום אחד זה מספיק טוב. התקשרתי לבית אל – (דליה הייתה מאוד עסוקה עד 14:30). הבטיחו לבדוק. כלום לא זז. כשסוף סוף הגענו לדליה – היא בקשה שנעביר למוטי (קצין במת"ק) העתק של המכתב משערי צדק. רשמתי על המכתב בקשה לתת אישור ל3 חדשים – לא נתנו לי להעביר אותו, וקראו לסבא ( הצעיר בן ה55) לתת את המכתב. מוטי היה בחלון וקיבל את המכתב. הוא אמר לסב שהוא לא נותן לו אישור " שההורים יטפלו". עוד טלפון לדליה, והפעם כבר חשבתי על הגשת תלונה: "10 שנים הסבים מטפלים – עשר שנים יש להם אישורים- מה קרה פתאום? " דליה הבטיחה לטפל – דברה בקשר עם מוטי, הסבירה, וסוף סוף מוטי הבין שצריך לנהוג אחרת.היה קר וש"ש חשה ברע. חיכינו לאישור של דליה שאכן יהיה עוד היום אישור לחודש, ונסענו.ב16:18 קיבלתי הודעה כי האישור ניתן – והסבא עוד הודה לי.