עאנין, ריחן, שקד, יום ב' 17.9.07, בוקר

 06:00-09:00 ועוד

06:00 מחסום עאנין
אנחנו מגיעות עם פתיחת שערי המחסום. שני נערים מבקשים לעבור עם שתי עזים. הנערים אינם מורשים לעבור אך העזים עברו בלווית הזקן וחמורו. טרקטור ועגלה עוברים. הטרקטוריסט אומר שממתינים כ-20 איש. עברו רק עוד שלושה אנשים וחמור אחד. אומרים לנו שלא עוברים אנשים שאישוריהם תקפים אך שמותיהם אינם מופיעים ברשימה. החיילים אינם מאפשרים לנו להתקרב ולברר. האיום האולטימטיבי: 'אם לא תצאו נסגור את השער'.

06:45 נועלים את השערים. המפקד, סג''מ, מסרב לדבר איתנו ובכל זאת מסנן משהו על כך שהחרימו אישורים למי שעשה משהו לא חוקי (שב"ח) נשאר לישון בארץ, ושיש כאלה שלא החרימו את אישוריהם אך אינם רשאים לעבור.

07:00 מחסום שקד-טורה
החיילים מגיעים דקות ספורות אחרינו ופותחים את השערים.
כ-15 תלמידים, רובם צעירים מאוד, כבר ממתינים. גם המורה מבית הספר בטורה ומכונית עובדי משרד החינוך בג'נין ממתינים. הילדים מתקדמים עם פתיחת השערים. החיילים מחזירים אותם לשער שבצד מרחב התפר. חייל מבקש אדם מבוגר לשכנע את הילדים להמתין בשקט. האיש אומר שהם קטנים. החייל: 'אל תתווכח איתי'. הילדים רצים ועוברים. חייל מציע לעובדי משרד החינוך להשאיר את המכונית ולעבור מייד ברגל. בעל המכונית מסרב. ב 07:25 הם עוברים במכונית. כ-20 תלמידים נוספים מגיעים בקבוצות קטנות. נקראים אחד-אחד והחיילים מציצים בילקוטייהם. ילדונת כבת חמש, בבגדים זוהרים, מורידה את ילקוטה כבקיאה ורגילה ופותחת לפני החייל.

כ-20 איש ושלוש מכוניות ממתינים בצד הגדה למעבר למרחב התפר. היום לא נכנסים לביתן הבידוק. "חוליית אחזקת מרחב התפר" מגיעה לתקן שם משהו. המעבר מהיר.

07:55 מחסום ריחן-ברטעה
הולכי הרגל המגיעים לשער הכניסה לטרמינל נבלעים בתוכו מייד. לא ראינו מתי יצאו.
הנהג ת', אביה של הנערה החולה פ', המאושפזת ברמב''ם כשבועיים, מספר שבתו משתחררת היום. היא אינה בריאה, תשוחרר עם הוראות להמשך הטיפול. האב מודאג מאוד ממצבה וגם מהסעתה מבית החולים למחסום.
 

תשעה טנדרים עמוסים ממתינים במגרש החנייה. סחורה רבה מונחת על הארץ, מועברת מטנדר לטנדר. 09:00 ארבעה טנדרים נבדקים, האחרים ממתינים. שש מכוניות פרטיות ממתינות על הכביש למעבר למרחב התפר. אנחנו עוזבות.

נסעתי לרמב''ם. הליכי השחרור, מכתב רפואי, החזרת תעודות הזהות ואישורי הכניסה של הבת ואמה, שהיתה צמודה אליה, ומכתב המופנה למחסום נמשכו עד 13:00.י', האחראי מטעם בית החולים על הקשר עם הפלסטינים עושה את עבודתו באדיבות, אכפתיות ויעילות. ערבי אזרח ישראל, אב לילד חולה, מסייע בטבעיות ובחמימות. לא הייתי מסתדרת בלעדיהם.
 

14:00 מחסום ריחן-ברטעה
בנתיב לישראלים במחסום הרכב, המאבטחת במבוכה למראנו. אני יכולה לעבור למגרש החנייה הישראלי, אך יש בעיה עם האם וילדתה החולה. האישורים שלהן אינם למחסום זה. המאבטחת האדיבה קוראת את המכתב המופנה למחסום, מתייעצת עם הממונים עליה, והם מחליטים שהנערה ואמה יעברו ברכב במחסום זה, אך לא ברכב שלי. אחד האחראים אומר שיש חוק האוסר מעבר פלסטינים ברכב ישראלי. אני מסבירה לו שאין חוק כזה והוא אומר שבמחסום הזה אסור. מציעים שנעביר את הנערה ואמה לרכב פלסטיני המורשה לעבור במחסום. בינתיים עובר במקום רונן מיחידת המעברים. לדבריו יש בטרמינל כיסא גלגלים והוא ישלח אותו עם מאבטח שידאג להעברת הנערה ואמה בשרוול ובטרמינל בלי להמתין בתור. בתור ממתינים
פועלי קטיף העוברים בריצה דרך השרוול, שקיות פרי בידיהם.
חוזרים להצעה הראשונה. האם מעבירה את הנערה על זרועותיה למכונית פלסטינית. המאבטחת מאפשרת לנהג לעקוף את שלוש המכוניות שהמתינו לפני מחסום הרכב בנתיב לפלסטינים. אני נוסעת בנתיב לישראלים. האב, הנהג ת', ובנו ממתינים בקוצר רוח. האב מעביר את הבת החולה למכוניתו והמשפחה יוצאת לדרכה.
ידידנו הנהג ע' מספר שבת אחרת של המשפחה נפטרה מאותה מחלה.

14:45 אני עוזבת את המחסום. פועלים נוספים מגיעים. חוזרים הביתה לשבור את צום הרמדאן.