מחסום הקונטיינר ("ואדי נאר")ב"מחסוםWatch מתריע" מהחודש שעבר דיווחנו על העבודות המתבצעות במחסום הקונטיינר ("ואדי נאר"), מחסום פנימי הנמצא בין בית לחם לסוואחרה. בינתיים הושלמו העבודות וקיבעו את המחסום כמעבר גבול לכל דבר, המבתר את הגדה לקנטון צפוני ולקנטון דרומי. |
התעללויות
ב-11.9.04 התעללו חמישה שוטרי מג"ב בפלסטינים במלון קליף שבאבו דיס. הפרשה פורסמה בעיתונות ועוררה זעזוע רב. התעללות זו הנה האחרונה בשרשרת התעללויות ע"י אנשי מג"ב. מזה חודשים רבים אנחנו מתריעות בדוחות "מחסוםWatch מתריע" על התעללויות של שוטרי מג"ב באוכלוסייה הפלסטינית ב"עוטף ירושלים":
- " לאחרונה הגיעו תלונות על הכאת נהגי מוניות בידי אנשי מג"ב" (מרץ 2004)
- "תלונות על אלימות: נהגים מוכים בידי אנשי מג"ב (אפריל 2004)
- "יחידה בעייתית ביותר ביחסיה עם האוכלוסייה האזרחית, שעליה היא מופקדת" (מאי 2004)
לצערנו, דיווחינו לא זכו להתייחסות ראויה מצד הנוגעים בדבר, ועכשיו כולם מופתעים!
גם החודש אנו מתריעות על התעללויות!
"...נהג שלישי סיפר שהוא בא באותו לילה מכוון בני נעים לאדיסה וקבוצת חיילים - כנראה אותם חיילים - הוציאו סכינים וחתכו לו את ארבעת הצמיגים. נהג בערך בן חמישים אמר שהתנהגו ככה לדעתו כי הם היו צעירים ולא היה אתם קצין. "קצין לא היה מרשה להם" כדבריו - די מפתיע היה לשמוע ממקור כזה תירוץ כביכול לקולא. הרי התעללויות כאלה אינן בדיוק נדירות בשנים האחרונות." (דרום הר חברון 26.9)
- תושבים מהכפר אדיסה שממזרח לחברון התלוננו בפנינו כי ב-25.9.04 הסתובבה קבוצה של חיילים באזור הכפר והטילה את חתתה על התושבים – החיילים חתכו צמיגים, נכנסו לאחד הבתים בכפר, היכו והפילו זקן, שברו רהיטים וזרקו רימון עשן.
- תושב הכפר סרה הפוקד את מחסום בית איבא מספר לנו על התנכלויות חמורות מצד החיילים לעוברים במחסום סרה (בית איבא 14.09).
מחשש פגיעה ונקמה פוחדים התושבים להתלונן ומקרים רבים של התעללויות אינם מגיעים לכלל חקירה ולא מופיעים בתקשורת. לדעתנו יש להתייחס במלוא הרצינות גם לשמועות המגיעות לאוזנינו ולבדקן אחת לאחת.
אין ספק כי חלק מההתעללויות מושפעות ממה שהחיילים מבינים מהמסר שעובר מהמופקדים על הביטחון והמבטא זלזול בכבוד האדם:
זלזול מתמשך בכבוד האדם אפשר לראות מדי יום ביומו במעבר באבו דיס, המכונה "הפשפש". מעבר זה סגור מאז יוני 2004 והתושבים, כולל בעלי תעודות כחולות, מורשים לעבור במעבר מאולתר, לעתים תחת עינם הפקוחה של אנשי מג"ב. המעבר נעשה תוך כדי טיפוס על בלוקים ואבנים, והוא קשה, מסוכן ובלתי אפשרי לאנשים ונשים מבוגרים, לאמהות עם עגלות ילדים, לנכים ולזקנים. זוהי חסימה סוריאליסטית שאיננה מהווה מעצור או נקודת בדיקה ממשית, אלא נועדה רק כדי לטרטר ולהשפיל (אבו-דיס, 1.9, 4.9, 19.9, 20.9).
"האבנים במעבר מתנדנדות, קשה לעבור אותן. אני שואלת את החייל ואת המפקד מדוע לא יוצרים מעבר בטוח יותר והם עונים לי קודם שזה לא מעבר, אסור בכלל לעבור ואח'כ אומר לי המפקד שעל הפלסטיניים לעשות זאת 'מה את רוצה שאני אסדר את האבנים?' לפלסטיני שעמד בצד ואמר לי שהם כל ערב מסדרים את האבנים, העיר המפקד שהוא מדבר יותר מדי." (אבו דיס 15.9)
הצקות והשפלות
"לך לג'ורה אמרתי" (חווארה 26.9).
"...אני שואלת את החייל למה הוא משתמש במילה ג'ורה, והוא אומר: "אם אני אגיד בית המעוכבים הם לא יבינו מה זה, ג'ורה הם מבינים מייד..." (חווארה 12.9).
- מתקני הצינוק במחסומי שכם: ב"מחסוםWatch מתריע" מהחודש שעבר התרענו על מתקנים אלה שהפכו למכשיר חינוך מחדש וענישה בידי החיילים גם בעניינים טריוויאליים ביותר. ואנו עדות לכך גם החודש: צעיר עצור בצינוק בגלל ויכוח עם החיילים (בית איבא 1.9); מעוכב נאזק והוחזק בצינוק בגלל ויכוח עם המפקד (בית איבא 22.9).
- כריעה של מעוכבים במחסומי שכם: החיילים דורשים מהמעוכבים שישבו על האדמה. חלק מהמעוכבים מבקשים לחכות בכריעה על מנת לא ללכלך את בגדיהם. החיילים מתעקשים שעל המעוכבים "לשבת על התחת" (חווארה 8.9).
ב-6.9 התקשרנו למוקד ההומניטרי של הצבא, ונאמר לנו כי לחיילים אסור כלל לכפות על המעוכבים לשבת, אבל למרות זאת החיילים ממשיכים בדרישתם (חווארה 7.9, 12.9). כמובן שספסלים אינם בנמצא. - "הג'ורה": האם ידעתם שמתחם המעוכבים בחווארה מכונה בפי החיילים "הג'ורה"? שם מקובל זה מתמצת את היחס של החיילים אל המעוכבים לבדיקה.
- בתי השמוש בחווארה: לאחרונה הוצבו במחסום חווארה שני תאי שירותים העומדים בסמוך לתור העוברים. תאים אלה אינם מחוברים למים ולביוב ומצחינים למרחוק. האם יתכן שתקלה מעין זו, המדווחת לנציגי צה"ל בפניות חוזרות ונשנות, עומדת בעינה במשך חודש ימים? (חווארה 12.9, 13.9, 23.9)
- אדישות ואטימות: צעיר המלווה את אשתו עם תינוקת חולה הצורחת ללא הפוגה, בדרכם למרפאה בשכם. החיילים מפגינים אדישות ואינם מאפשרים לו להמשיך אתן. הם אינם מבינים שאישה פלסטינית לא הולכת לרופא ללא ליווי (בית איבא 7.9).
אב עם בתו בת ה-3-חולה, מעוכב שעתיים ומאיים שיעקוף את המחסום. המפקד עונה לו "אני אשאיר אותך פה יום שלם". בהתערבות המת"ק מעלים את תעודתו לבדיקה מהירה והאיש עובר (בית איבא 14.9).
נער שננשך ע"י כלב מעוכב שעה וחצי בדרכו לבית חולים בשכם. מובטח לו שבחזרה יתנו לו לעבור. בחזרה הוא מעוכב שוב לשעתיים (חווארה 28.9).
הקרוסלות - הראש היהודי ממציא לנו פטנטים
בחודש שעבר הותקנו במרבית המחסומים שערי ברזל מסתובבים שרוחבם כ-60 ס"מ. הממציא הגאון של צורת מעבר זאת לא הביא בחשבון כי בשערים אלה צריכות לעבור אמהות עם עגלות ילדים, נכים, רוכלים עם תוצרתם וסתם אנשים עם חבילות ומזוודות. (קלנדיה 26.9; ואדי נאר 20.9; בית איבא 6.9, 7.9, 14.9, 19.9, 20.9, 22.9).
"אם עם 3 ילדים, כולם מתחת לגיל 5, אחד תינוק, בידיה תיקים וחבילות והיא מנסה לעבור עם כולם בסיבוב אחד של הקרוסלה. ילד אחד נתקע, היא מסובבת את השער לאחור והראש של השני נתקע, שלושתם בוכים והיא לא יודעת את מי להרים ואיך להיפטר מהחבילות. הצפיפות רבה והבאים בתור צובאים על השערים,המראה נורא. אנו לוקחות את התינוק ומעבירות אותו מחוץ לקרוסלה לעבר השני"(חווארה 12.9).
"ילד צעיר ניסה לעבור, אך ראשו נתפס במרווח שבין השער והסורגים. הוא צרח מפחד וכאבים עד שהוריו חילצו אותו. נכה עם הליכון ניסה לעבור אך לא הצליח. למזלו, ההליכון שלו היה מתקפל. הוא נשען על הגדר, קיפל את ההליכון, מסר אותו לאדם אחר שעבר וחיכה עם ההליכון בצד השני עד שהנכה הצליח לאחוז בסורגים ולעבור" (קלנדיה 1.9).
"בשלב מסוים מגיעה אישה צעירה עם תינוק ישן בעגלה, היא אומרת שהעגלה לא מתקפלת, התינוק ישן והיא מבקשת לעבור שלא במסלול הרגיל... אבל מפקד המחסום מתעקש שתעבור כמו כולם. היא על סף דמעות נראית חסרת אונים לחלוטין ומנסה להסביר שהיא בשום אופן לא תסתדר עם העגלה הבלתי מתקפלת/התינוק הישן/הקרוסלה. אבל מפקד המחסום בשלו "היא תעבור כמו שכולם עוברים, יעזרו לה”. אנחנו נכנסות אתה לתוך הצפיפות המחניקה. התינוק התעורר בינתיים בידיים שלי, אבל יש דחיפות מאחור ואני כמעט נופלת. אנחנו סוף סוף עוברות - קודם אני עם התינוק ואז האישה עם העגלה והופס... העגלה נתקעת בתוך הדלת המסתובבת ... .אנחנו מבקשות מהחיילים לעזור אבל אחד מהם עומד ומתבונן ולא נוקף אצבע, והחיילת הבודקת פשוט מצחקקת ונראית משועשעת" (קלנדיה 13.9).
שמירה על "מרקם החיים" במרחב התפר
בניגוד להכרזת הצבא על המאמץ לשמור על מרקם החיים של האוכלוסייה הפלסטינית, אנחנו עדות לפגיעה מתמשכת בחיי היום יום של התושבים בכפרים שנכלאו בתוך "מרחב קו התפר".
הכפר ג'וברה: כשהופעל לפני כשנה לחץ על תושבי הכפר לקבל את אישורי המת"ק לצורך מעבר במחסום, נאמר להם שבכך הם מבטיחים לעצמם חופש מעבר הן ברגל והן במכוניותיהם, בכל ימות השנה, ללא קשר למצבי סגר ועוצר. במשך תקופה די ארוכה ההבטחה קוימה, עד לערב ראש השנה. ב-13.9, נאסרה כניסה ויציאה מהכפר במכוניות ושובשה הסעת הילדים לבתי הספר. במשך מרבית ימי החודש שותק הכפר כמעט כליל ורוב הזמן התאפשר המעבר אליו וממנו ברגל בלבד. באותו זמן לא פונתה אשפה מהכפר, חולים לא יכלו להגיע לבית החולים בטול כרם ואספקת המזון שובשה. הסגר פגע בעיקר בזקנים, במשפחות עם ילדים קטנים, בנכים, ובכל מי שלא היה מסוגל לעבור ברגל את המרחק הרב מהכפר, דרך עמדות המחסום, עד לתחנת המוניות (ג'וברה 4.9, 13.9, 14.9, 15.9, 20.9, 22.9, 27.9).
"...קבלנו מהמורה דו"ח מפורט על הימים שעברו " ביום ב' לא הגיעו האוטובוסים. הילדים והמורים צעדו לעבר הגדר ולפתע הופיעו ג'יפים ואחריהם האוטובוסים. האוטובוסים ניסו לעקוף דרך גָ'יוּס אלא ששם נתקלו בסלעים שחסמו את הדרך. הצבא טען כי אין לו יכולת לסייע בכך והחזיר את הילדים והמורים לגו'ברה. ביום ג' הלכו הילדים והמורים בשיירה עד לשער שבגדר ושם התיישבו וחיכו. בשעה 08:00 פתח החייל את השער. בשעה 12:15 בחוזרם מביה"ס, הגיעו התלמידים והמורים לשער וראו את ג'יפ הסיור עובר מבלי לעצור. הם התיישבו והמתינו ליד השער בחום הלוהט. מעבר לגדר המתינו המשפחות לילדים ולמורים. לאחר שעה וחצי של המתנה ניגש אחד האבות שארבעת ילדיו חיכו מהעבר השני והתחיל לנער את הגדר, כמובן שהג'יפ הגיע מיד. החיילים קפצו מהג'יפ ואיימו ברובים על הילדים. החיילים הרביצו בכח רב לאב שנגע בגדר (ג'וברה 21.9).
מעבר חקלאים: חוסר תאום בין גורמי הצבא השונים באשר למעבר החקלאים לאדמותיהם. לפי מה שנאמר לנו ע"י רמת"ק טול-כרם, חקלאים מהאזור, בעלי אישורים לעיבוד אדמותיהם בג'וברה, מורשים לעבור אליה ברגל או במה שנחשב "רכב חקלאי", כלומר בטרקטור, בעגלה או על גבי חמור או פרד. למרות זאת, משמרותינו היו עדות למניעת המעבר מחקלאים בעלי אישורים. נראה שגם בתחום זה, כמו בתחומים רבים אחרים, קיים נתק בין המת"ק או אף החטיבה, ובין מה שקורה הלכה למעשה במחסום.
"במחסום מחכים כעשרים בעלי רשיונות חקלאיים, שהחיילים לא מניחים להם להיכנס לכפר" (ג'וברה, 21.9).
"נותנים לבעלי אישורים חקלאיים לעבור ברגל לעבר ג'וברה. לא נותנים משום מה לבעלי סוס ועגלה... אנחנו מתחילות לטלפן למפקד המת'ק "אני אטפל בזה" (שנציגו כפוף להנחיית מפקד המחסום שלו יש הנחיה שלא לתת לעבור), לחטיבה, משם נאמר לנו שאין הנחיה שלא לתת לסוס ועגלה לעבור "נטפל בזה". זה לקח שעה וחצי ואנחנו צלצלנו לסירוגין למת'ק ולחטיבה עם אותה תשובה "נטפל בזה" ורק כשצלצנו לדובר איו'ש... תוך 5 דקות כולם עברו. איך זה ייתכן שיש הנחיות מסוג אחד בחטיבה והנחיות אחרות במחסום???" (ג'וברה 27.9)
אפשר גם אחרת
"... יש לציין שבתנאים שנוצרו כמוסבר לעיל החיילים עבדו די ביעילות. בתוך זמן קצר נאספו אמנם שוב מעוכבים חדשים די רבים, אך הם טופלו יחסית די מהר ולא עוכבו כמקודם" (חווארה 1.9).
המת"ק מגלה יחס הומני יוצא דופן, ושולח אדם נכה בליווי אחיו למרות שלאח אין אישור.הוא גם מתיר לערבי ישראל גרוש לעבור על מנת לבקר את ילדיו, החיים עם אמם הפלסטינית בשכם, בבית חולים(בית איבא 2.9).
"...התור זרם במהירות. המפקד סמ"ר א' העביר כל תעודה של מעוכב ברגע שהייתה בידו! שימו לב! זו הוכחה שזה אפשרי ואף אחד בחמ"ל או בשב"כ לא מוריד את הראש לאלה שעושים את זה!!! לכן המעוכבים שוחררו במהירות וכל הזמן היו שישה מעוכבים שהתחלפו כמו בתחנת רכבת" (חווארה 7.9).
"...לעומת זאת, לידו ניצב חייל הנראה מבוגר מהשאר, והוא עושה את עבודתו בתשומת לב רבה, ותוך שהוא מישיר מבט חם ואנושי. כמה משמעותית הימצאות אנשים כאלה במחסומים כל עוד הכיבוש נמשך. לא שכחנו להודות לו ולהביע בפניו את הערכתנו" (חווארה 8.9).
"... יחס החיילים אל הפלשתינאים הוגן והם שקטים מאוד. המחסום מתנהל למופת, ככל שאפשר בתנאים הבלתי אפשריים" (בית פוריכ 7.9).
פגשנו היום קבוצת חיילים שקטה ונעימה תחת פיקודו של סמל ש', מפקד מחסום הגון והגיוני שמנסה יחד עם הצוות לעזור ולהבין (חווארה 11.9).
חיילת שבדקה את הנשים עבדה קשה במיוחד וגילתה יחס אנושי. כשהנשים התעלפו נרתמה לעזרה(בית איבא 22.9).
החומה בא-רםמהר מהר ובאין מפריע נבנית החומה ברחובה הראשי של שכונת א-רם ומחלקת אותה לשניים. כמו באבו דיס, כך גם כאן נחלק שטח עירוני תוסס ע"י קיר גבוה המפריד בין משפחות, בין ילדים לבתי ספרם, בין חולים למרפאות ובין סוחרים לבתיהם. הפגיעה הקשה בשני מקומות אלה מקורה בסיפוח שטחים לירושלים ב-1967. הרצון לכלול בשטח העירוני את שדה התעופה של עטרות גרם לסיפוח השכונות הפלסטיניות מצפון ירושלים. שדה התעופה של עטרות כבר מזמן אינו פעיל והפך לחלק ממחסום קלנדיה. ובכל זאת, מיושמת עכשיו החלטה שאינה רלוונטית לימינו באופן שרירותי וללא כל שיקול דעת. קשה להאמין למראה העיניים. איך מנתקים בשרירותיות שכזאת את צדו האחד של הרחוב מצדו השני. היכן ה"מידתיות" שמדובר בה כה רבות???? |