הכנר במחסוםביום 9.11 עבר במחסום בית איבא הכנר ויסאם תייאם. הוא התבקש להוציא את כינורו מהתיק לבדיקה, וניגן קטע קצר. האירוע צולם ע"י חברת מחסוםWatch. התמונות שלנו עוררו סערה, והעמידו בצל את האירועים הקשים היומיומיים המתחוללים במחסומים. "העבר היהודי" זכה לכותרות, ועד מהרה תויגה הפרשה ע"י צ.ה.ל כאירוע "חריג". הדיון הציבורי בישראל התמקד בעיקר בשאלה, השולית, האם נדרש הכנר לנגן, או שעשה זאת "מרצונו החופשי". מי שמודע למציאות במחסומים יודע שאף פלסטיני העובר במחסום אינו נהנה מהמותרות של "רצון חופשי". |
אלימות והתעמרות
ההתנהגות במחסומים ממשיכה להיות מתעמרת ואלימה. ההתנהגות הבוטה והאלימות המילולית הם הנוהג הרווח. מכאן הדרך קצרה לאלימות פיזית.
- הגברים, שעמדו זמן ממושך כל כך בתוך הדוחק האיום, יצאו משם זועמים. אחד מהם - ערבי ישראלי - צעק משהו לעבר אחד החיילים שבתגובה דחף אותו, הוא התקומם וצעק לחייל "מה אתה דוחף אותי", והחזיר דחיפה. תוך שניות התנפלו עליו מספר חיילים, גררו אותו לקדמת המחסום, הצמידו את פניו באלימות רבה אל הגדר והכו בו ללא רחם. הוא צעק כל העת "עזבו אותי אני חולה דיאליזה, אני אמות!". אולם החיילים המשיכו בשלהם, שמו ידיו באזיקים וגררו אותו אל תוך ביתן עטוף רשת הסוואה (חדש) שסמוך למסלול המכוניות. האיש עוכב שם עד שהגיעה משטרה שחקרה אותו ושוחרר לביתו בהתערבותה של מתאמת הבריאות מטעם המנהל האזרחי של צ.ה.ל - דליה באסה. (קלנדיה, 1.11)
- חייל צעק לעברי "הם לא בני אדם, הם קופים. רק כשיורים עליהם והורגים בהם הם מבינים. הם בבונים. יהודים מעולם לא היו מתנהגים כמו שהם התנהגו בהלוויה של ערפאת" (חווארה צפון 17.11)
ההתעמרות בולטת במיוחד במקרים רפואיים, כאשר נמנע מעבר ורק לאחר עיכובים סתמיים מאפשרים לאנשים להמשיך בדרכם.
- ילד בן שלוש בליווי אביו בדרכם לטיפול נוירולוגי בשכם, מצוידים בכל המסמכים הרפואיים - רק לאחר התערבות מחסום Watch ברר מפקד המחסום אם קיים בשכם רופא שבשמו נקב האב והוא הורשה לעבור. (בית איבא 3.11)
- זוג בדרכו לטיפול פוריות, הבעל מסורב. בהתערבות מחסום Watch "זכה" במעבר. (בית איבא 4.11)
- צעיר המבקש לתרום לאשתו ההרה, שעברה ניתוח, ארבע מנות דם - אינו מורשה לעבור. פנייתנו למת"ק מאפשרת לו מעבר (בית איבא 11.11)
- אמבולנס הגיע למחסום ובו אישה חולת לב, מלווה ברופא ובאחות, בדרכם לבית חולים ברמאללה. הבדיקה היסודית ארכה שעה וחצי: בדיקת כל התעודות, הוצאת כל הציוד מהרכב כולל פריסת כל הציוד הרפואי הסטרילי על סדין שפרסה האחות על האדמה, בדיקה גופנית של החולה שנתבקשה ללכת אל מאחורי הוילון , ופתיחת מכסה המנוע. הדבר היחידי שלא נבדק היה האוויר בגלגלים. לאחר כל הבדיקות לא הורשה רכב זה לעבור. (חווארה צפון, 6.11)
עיכוב כנוהג ענישה
עיכובים במחסומים נמשכים הרבה מעבר לזמן הנדרש לבדיקת תעודות והופכים לאמצעי ענישה. החל מעקיפת המחסום וכלה בחיוך שמתפרש כהתרסה – הכל סיבות "צודקות" לענישה.
- בין קבוצת הסטודנטים שנתפסה בהרים היה בחור שלדברי החיילים התפרע והוחזק בצינוק, כאשר ידיו ורגליו קשורים באזיקונים, וסמרטוט קושר את עיניו, ...,- וכך הוא עמד, ללא יכולת לשבת או לנוע, משעה שמונה בבוקר (לדברי הפלסטינים) ועד השעה ארבע (אנחנו הגענו ב-12:00, והוא כבר היה במצב זה). בארבע, כאשר שוחרר, קיבל "מתנת פרידה" מיוחדת מידי אחד החיילים במחסום,וראשו הוטח בקיר! במהלך שהייתנו במקום, ראינו את מפקד המחסום, כשהוא מכוון אליו את רובהו ומורה לו לעמוד עם הפנים אל הקיר. (בית איבא 6.11).
- הגיעה התרעה על "מחבלת מתקתקת" בדרך למחסום. "אף אחד לא עובר, אפילו לא מת" מודיע המפקד. במשך למעלה משעה המעבר היה סגור לנשים. כ-200 נשים וילדים נדחסו בשרוול הכניסה לשכם, התור נעשה צפוף יותר ויותר. המון ילדים נרמסו בדוחק, תינוקות בכו, נשים זקנות וחולות על סף עילפון. המפקד חילק לילדים סוכריות, התקשר לממונים עליו והסביר שבלתי אפשרי להמשיך בהקפאה כי מדובר באנשים ולא בחיות. סוף סוף הגיעה חיילת שהחלה לבדוק את הנשים ולהעבירן(בית איבא 18.11).
- עמדת המעוכבים מתפקעת מרוב אנשים (כ-60). זמן ההמתנה מתמשך למעלה מארבע שעות. שני קשישים נענשים בגלל שסטו מ"התור הרשמי". רבים מהמעוכבים שוחררו עם רדת החשיכה החל מהשעה 17:00 (בית איבא 11.11)
סגר
וכתר
יום לפני סיום הרמדאן הוטלו סגר וכתר על ערי הגדה המערבית וכפריה – כי מה? בחגים היהודיים – סגר. בחגים המוסלמיים – סגר. אם נהרגו יהודים – סגר ואם מת מנהיג פלסטיני – גם כן סגר, אבל ליתר ביטחון – גם סגר וגם כתר כדי שלא יוכלו חס וחלילה לצאת מהבית. אמור מעתה – פלסטיני מחוץ לביתו – סכנה לקיום המדינה.
- מודיעים במחסום, שהרשיונות שהונפקו ב-27.10.04 ל-3 חודשים (עד ל-27.1.05) אינם בתוקף. יש סגר ועליהם לחדש את הרשיונות. עומד שם קבלן בניין ישראלי – מעסיק של 7 פועלים -- שבא לחדש את הרשיונות. הוא מעסיק אותם מזה תקופה ארוכה. הקבלן נכנס לחדש את הרשיונות והפועלים מחכים בחוץ. הוא חוזר בידיים ריקות. (מת"ק עציון, 24.11)
- כמעט כל החודש היה סגר, וגם בזמן החג לא יכלו פלסטינים בעלי תעודת זהות ישראלית, לבקר את משפחותיהם בגדה (ריחן 14.11)
- "לא ניתן לערבים אזרחי ישראל לעבור לגדה. האיסור נאכף בצורה חד משמעית; "בודדים הגיעו לבושים במיטב מחלצות החג, רק על מנת להישלח חזרה על עקבותיהם" (ריחן 15.11)
- ערבי אזרח ישראל, תושב ערערה העובד כבר שנים בבי"ח בג'נין, לא יכול להיכנס ( ג'למה 27.11)
"נוהל מקומי" לגבי כניסת ערביי ישראל לשטחים
קיימת אי בהירות ושרירותיות בהוראות הניתנות לחיילים ופקודות בלתי חוקיות נאכפות.
- ערבים אזרחי ישראל מנועים מלהיכנס לשטחים. לדברי החייל " המעבר מותר רק ליהודים ישראלים, גם לא לנציגות מחסוםWatch. לאחר שהמשקיפות טענו שהמניעה אינה חוקית הן הורשו להמשיך בדרכן. אבל תור המכוניות של ערביי ישראל היה תקוע והם לא הורשו להיכנס. (ג'וברה 27.11)
חיים בצל המתנחלים
מתנחלים ותומכיהם מגיעים למחסומים, מסיתים ומשליטים סגנון גזעני ומתלהם. אלימות פיזית ומילולית רבה מתחוללת כלפי נשות מחסוםWatch לעיני חיילים שאינם מתערבים למרות חובתם החוקית לעשות כן עד לבוא המשטרה. גם המשטרה אינה ממהרת להיענות.
- שני מתנחלים הטיחו בנו: "שתשרפו בגיהינום" ונסעו. (עציון 1.11)
- נעצרה משאית בצד כביש 60. שני גברתנים ירדו ממנה קיללו וירקו עלינו. החייל סיפר להם שצילמתי אותם והם צעקו "יאללה בוא נשבור לה את המצלמה". נסוגותי. אף חייל לא זז. הבריון התרחק תוך שהוא מחקה אותי "אל תיגע בי", נתן כאפה ידידותית לחייל ונסע לדרכו. (אל ח'דר 11.11)
- שוב אירעה הסלמה: תקיפה אלימה מצד נשים ב"כחול לבן" , שהסתיימה במשטרת אריאל, וכתוצאה ממנה הורחקו שתי חברות של מחסוםWatch למשך שבועיים מחווארה, כמו גם הנשים בכחול לבן.(חווארה 29.11)
...ואפשר גם אחרת
- המחסום מתפקד בענייניות בידי אנשי המילואים, בנועם, באדיבות וברצון טוב. מתקיים שיתוף פעולה טוב בין החיילים ונציג המת"ק. (בית איבא 15.11)
- הם מתקשרים בעדינות ובנימוס עם האנשים העוברים במחסום ואף משוחחים עמם. במו אזני שמעתי חייל אומר לאנשים עם החזרת התעודה "שיהיה לך יום טוב". (חווארה דרום, 24.11)
- איש המת"ק בתרקומיא זכה לשבחים מהמשקיפות: "תענוג היה לעקוב אחר יחסו לפלסטינים. הוא ציין שבתחילת שרותו הוא ראה בפלסטינים רק אויבים, אך במשך הזמן השתנה יחסו לכל הבעיה הפלסטינית ולפיכך השתנה גם יחסו אליהם בפועל. (תרקומיא 10.11)
|
והרי חידוש: בשטחים ובירושלים נתלו כרזות באותיות מאירות עיניים |