מחסוםWatch מתריע – אוקטובר 2005 | מחסוםווטש
אורנית, מהצד הזה של הגדר

מחסוםWatch מתריע – אוקטובר 2005

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
שני, 31 אוקטובר, 2005

מניעת חופש התנועה

החודש עמד בסימן חגי ישראל וחודש הרמאדן: אלה הוסיפו קשיים למהלך המקרטע של חיי היום יום בשטחים הכבושים. בעקבות הפיגוע בצומת גוש עציון הופעלו מחדש מחסומים שכבר בוטלו והופעלה שוב ענישה קולקטיבית של מאות ואלפים. הפגיעה בחופש התנועה, שהוא זכות יסוד - פוגעת בכל רקמת חייו של האדם. אין הוא יכול להגיע לעבודה, לשרותי בריאות, למוסדות חינוך, ולאירועים משפחתיים – חייו אינם חיים! שום דינמיקה קהילתית אינה יכולה להתפתח בתנאים אלה והחברה כולה נסוגה לארגון השבטי הישן.

מאז ההתנתקות נחסמה תנועת תושבי נקורא, "לטובתם". וכפי שהסבירו השלטונות: "כדי להגן עליהם בפני המתנחלים הזועמים". לפני ארבעה חודשים סגרinfo-icon הצבא לחלוטין את המעבר במחסום שבי שומרון. תושבי הכפר נקורא תלויים לקיומם כמעט בכל בעיר המחוז שלהם - שכם. מחוסר-ברירה אלתרו התושבים דרכים חלופיות כדי להגיע למחסום בית איבא ומשם לשכם. בכל פעם שהתושבים מצליחים להכשיר לעצמם ירידה מהכפר, חוסם אותה הצבא. הדרך היחידה המגיעה היום לשכם אורכה 50 ק"מ, והיא כביש משובש, עמוס פקקי תנועה, הגורמים בלאי כבד והפסד עצום של זמן וכסף, וכל זה לעומת דרך המלך – 6 ק"מ בקו אווירי. (בית איבא 12.10)

נשאלת השאלה: מדוע צריך "להגן על הפלסטינים" באמצעות מניעת חופש התנועה שלהם, במקום למנוע את תנועת המתנחלים המתנכלים??

המחסום מתנהל בסימן סגר. כל החודש מנע הסגר מעברם של ישראלים-ערבים לגדה. ולגבי פלסטינים בעלי אישורי מעבר, כללי הסגר השתנו תכופות, לעתים אף שלוש פעמים באותו בוקר עצמו: ב-06:15 הותר רק מעברם של תושבים קבועים במרחב התפר; ב-08:00 הותר רק מעברן של פועלות המתפרה בברטעה; ב-09:00 – מעברם של כל העובדים הפלסטינים המועסקים במרחב התפר שהם בעלי אישורים לשער ריחן, למעט מעברם של עובדי אזור התעשייה שם. (ריחן 17.10, .24.10, 30.10)

במחסום "קונגו" (מחסום על כביש 317 המוביל לערד) היו עשרה מעוכביםinfo-icon – פועלים של קבלן הבונה את הגדר, והם נוסעים כל יום לעבודה בטרקטור. עקב הפיגוע ביום הקודם לא הירשו להם לנסוע לעבודה כמנהגם מדי יום. מתחילה בדיקה – להוריד חולצות, להפשיל מכנסיים, להסתובב (נוהג הנקרא בשפת החיילים "תעשה לו טופס מלא") וכל זה, כדי שיגיעו לסככת המעוכבים. (מחסום קונגו, אזור חברון, 17.10)

תושבי רמאדין (הר חברון), המוגדרים כך בתעודת הזהות שלהם, מורשים לעבור, רק אם כתובתם כתובה; אחרת – אסור המעבר. ניצפו ארבעה מעוכבים שנתפסו 'מתפלחים' לרמאדין דרך השדות; תעודותיהם נלקחו כדי ללמדם לקח. מפקד המחסום מפעיל שיקול דעת ומרשה לאלה שנראים "זקנים לא מסוכנים" לעבור לרמאדין בתנאי שהם מפקידים בידיו את תעודת הזהות שלהם. (הר חברון 11.10)

ב-1.10 הוסר איסור המעבר לבני 16-30; ב-2.10 שוב הופעל האיסור; ב-3.10 הוסר שוב; ב-27.10 נסגר המחסום משום שמשפחת מתנחלים טענה שבלילה ירו עליה באזור; בהמשך, עד 29.10, מוטל סגר על בית פוריכ; ב-30.10 מורשים לעבור רק בני 30 ומעלה; אחרי הצהרים החליט המח"ט להסיר את ההגבלות; ב-31.10 בבוקר הוטל איסור מעבר על גילאי 15-30 מבית פוריכ ובית דג'ן – הוראה זו הוסרה עוד בבוקר והופעלה שוב אחה"צ. (מחסום בית פוריכ, בכניסה לשכם)

באל-ח'דר מתרוממות שתי חסימות חדשות שמקשות על המעבר לבתי הספר ואת הילדים הנכים צריך לשאת בידיים. באלן ערוב ובבית אומר מחסומי פתע, בכניסה לחלחול חסימה חדשה ובכניסה לסעיר מחסום. בכניסה הצפונית לחלחול וגם מצפון לה מחסומים ולחץ נורא של מכוניות.

אנו שבות הביתה חושבות על הילדות הקטנות הפוחדות לעבור את המחסום בלי אביהן, על הגבעות החדשות שהתרוממו בדרכם של התלמידים אל בתי הספר, על נכים שנישאים שם על כפיים ועל איש רזה מאוד, נכה ברגליו, המדדה עם רשיונותיו אל החייל... (מחסומי בית לחם 24.10)

מחסומי פתע

מחסומי פתע, הנקראים בלשון הצבא "רשת דייגים", הם המענה ה'בטחוניסטי' לצורך הדיפלומטי להוכיח לקהילייה הבינלאומית כי יש הקלות תנועה לפלסטינים. ולהלן תשובתנו: זוהי אחיזת עיניים!!!

3 דקות נסיעה ממחסום הקבע בבית איבא מוצב מחסום פתע. 25 מכוניות ממתינות והתור הולך וגדל. בודקים את אלה שעזבו זה עתה את מחסום בית איבא ואת אלה שיגיעו אליו בעוד דקות ספורות. (דיר שאראף, דוחות בית איבא 2.10)

ליד הפילבוקס בכביש 356 - מחסום פתע. ניצפו שם עשרה מעוכבים, כולם מורים בבית ספר שליד אום דרג'. (הר חברון 17.10)

החסימה בצומת ג'ית היא כמעט קבועה, אף שהיא נקראת חסימת פתע. (ג'ית 6.10; 17.10; 19.10) חסימה בידי חיילים גסי רוח. אנשים שעזבו את מחסום בית איבא לפני כמה דקות, תיקיהם נפתחים שוב והחיילים מפשפשים בחבילותיהם. לשאלתנו, האם יש סיבה למחסום דרכים זה, הייתה התשובה: "צריך סיבה מיוחדת?" (ג'ית, 27.10)

חסימות פתע: צומת יצהר (10 דקות ממחסום חווארה): 1.10; 2.10; 5.10; 6.10; 9.10; 18.10. בורין (1 ק"מ מצפון לחווארה): 3.10; 5.10; 9.10.

שפה וגסות רוח

לאורך כל המשמרת החיילים אכלו שתו ועישנו באופן הפגנתי מול האוכלוסייה הצמה ברמדאן. כששאלנו חייל מג"ב האם אינו יכול לשתות ברכב ענה "לא, דוקא – אין כמו לעשות דוקא". (אבו דיס 21.10)

ביטויים כמו 'עופי אחורה', 'סע לי מהעיניים' וכו' הושמעו בטונים מאוד גבוהים מקרוב, ולאנשים מבוגרים מהם בהרבה. האנשים שעוכבו קיבלו הנחיות לשבת, לעמוד, איפה לעמוד, כמה ללכת אחורה, לאן לזוז. ככל שהחייל התעצבן יותר כך צעק יותר הנחיות לעבר קבוצת המעוכבים. (אבו דיס 10.10)

שישה שוטרי מג"ב הסתובבו, מתנהגים כילדים שנתנו בידיהם כח והם נהנים לשחק בו. שתי חיילות הצטיינו בצרחות רמות, במיוחד כלפי נשים מבוגרות. (אבו דיס 11.10)

חייל צועק לעבר פלסטיני שהוא יזיין אותו. רופא שמנעו ממנו לעבור ברכבו מבקש לחזור על עקביו והחייל מקלל אותו בלשון דומה – שיזיין אותו בתחת, יקרע לו את הצורה וכו'. (בית איבא 29.10)

נציג המת"ק מבקש שנדווח לו על כל נת"פ!!! (נת"פ, כמסתבר -- ראשי התיבות של 'נקודת תורפה'). עכשיו נחה דעתנו. אם הכניסו את נקודות התורפה לתוך ראשי תיבות צבאיים – הכל בסדר. למשל, אם הורגים אשה במחסום משום שהיא ניסתה לדקור חיילת – זה נת"פ, ומן המפורסמות הוא שעניין שנכנס לראשי תבות צבאיים אפשר לטפל בו, ובעיקר, אפשר להסבירו ולדון בו בישיבות מטה. 'המחסום הוא נת"פ' אמרנו לו, והוא חייך וביקש שנדבר אתו על דברים שהם ברמה שלו. (חווארה 8.10)