"התקווה של כולנו"
שלטי ענק הופיעו בפתחי המחסומים החדשים – "התקווה של כולנו". הכיבוש, כמו הייאוש, נעשה הרבה יותר נוח..... חלחלה עוברת למראה השלט המעורר אסוציאציות והמנצח על הכניסות למחסומים החדשים - "התקווה של כולנו" קורא השלט הבזוי והמבזה הזה.
השפלות, פגיעות בגוף, עיכובים, ענישה, סגר
, חומה, אפרטהייד, הריסת בתים, כריתת עצים, טרטורים, מחסומי פתע, ירי, אזיקה, מניעת מעבר לצורך קבלת טיפול רפואי, הפחדות.....וזוהי רשימה חלקית, תרגום חופשי למילה "כיבוש". תרגום הלכה למעשה בשטח.
מנועי שב"כ
על פי דיווחים רשמיים כ- 200,000 מתושבי השטחים הם "מנועי שב"כ" (או מסורבים) שפירושו איסור יציאה מן השטחים הכבושים. מדיניות מניעת הכניסה פירושה מניעת טיפול רפואי, מניעת אפשרות פרנסה, ניתוק קשרי משפחה, לימודים וחופש הפולחן. בשב"כ כמו בשב"כ, אף אחד לא חייב לתת תשובה וגם לא נותן. המנועים עצמם, בעיקר הם, אינם יודעים במה "זכו" לתואר המכובד הזה.
הידעתם כי:
- אם פגע צה"ל במזיד או בשוגג בקרוב משפחתך, הרי אתה "פוטנציאלי" ובאופן אוטומטי אתה הופך למנוע שב"כ.
- אם סרבת לשתף פעולה עם השב"כ ולהפליל את קרוביך או מכריך הפכת למנוע שב"כ.
- אם נתפסת שוהה בישראל באופן בלתי חוקי, על מנת לפרנס את משפחתך, הרי אתה "מנוע".
- כל גבר בין הגילים 16 עד 30 הוא "מנוע".
- אם אתה רווק או נשוי בלי ילדים, גם מעבר לגיל 30 אתה "מנוע".
נוסף על כל אלה ישנם עשרות אלפי אנשים קשי יום או אמידים, בורים או משכילים, גברים ונשים מנועי שב"כ וממניעה ישחרר רק........
פנה אלינו מעוכב שב"כ, שנפגע בתאונת עבודה ומוזמן למחר לועדה רפואית בביטוח הלאומי ברח' בן סירא בירושלים. "כמובן" שהוא נענה בשלילה. פנינו למינהל האזרחי שאכן ניסו לטפל והתשובה היתה: האיש יוכל לעבור מחר לירושלים ולהתייצב בפני הועדה הרפואית – אך רק בתנאי שישכור (על חשבונו כמובן) שני מאבטחים מקובלים על השב"כ שילוו אותו לירושלים. מחוסר מילה מתאימה יותר נאמר כי נ ד ה מ נ ו. חשבנו שהכל כבר שמענו...... (מת"ק עציון, 26.12)
בברור שעשינו נתברר כי האיש נתפש זורק אבנים על חיילים בהיותו בן 16 (היום הוא בן 37) ואחיו נורה בשוגג ע"י הצבא.
גבר מבוגר, מפרנס יחיד למשפחה בת 12 ילדים. עבד בישראל שנים רבות. כעת הוא מובטל, ואין לו אפשרות תעסוקה או פרנסה בתחומי השטחים. במשך שנים רבות עבד בהתנחלות בגוש עציון והוא מחזיק בכרטיס מגנטי תקף עד לתחילת 2006. לפני כמה חודשים הוזמן לפגישה עם סוכן של השב"כ. בסוף הפגישה אמר לו סוכן השב"כ "אני מוכן לעזור לך בתמורה לכך שאתה תעזור לי". האיש לא הבין תחילה מה הוא מתבקש לעשות. התבהר לו שלמען קבלת היתר כניסה לישראל עליו לשתף פעולה עם השב"כ. הוא סרב ואז אמר סוכן השב"כ "אני הולך לעשות לך צרות, ולעולם לא תקבל היתר כניסה לישראל". (קטע מעדות שגבינו מהאיש)
איש מבוגר דובר עברית סיפר לנו על צעיר שביקש כרטיס מגנטי. כאשר הגיע בפעם הראשונה לפני כחודש, אמרו לו תכתוב "מכתב רחמנות" (מה שבמת"ק קוראים "בקשת חנינה"). אחרי המסירה בקשו ממנו לחזור ב-12.12. ב-12.12 אמרו לו עוד פעם לכתוב "מכתב רחמנות" ולחזור ב-22.12. ועכשיו דחו את הבקשה מבלי לומר שיחזור. משחק השפלה חדש? (מת"ק עציון, 22.12)
המכתב הבא מובא בקיצורים והשמטות הכרחיים אבל הוא מראה את המצבים הבלתי אפשריים אליהם נקלעים אנשים בחיפוש אחרי פרנסה.
בשנת 1979 עד 1982 למדתי בארה"ב ואחר כך ספרות אנגלית באוניברסיטת בית לחם. הייתי חבר במפלגה הקומוניסטית הפלסטינית. נעצרתי 3-4 פעמים למעצר מונע-מנהלי, 18 יום כל פעם. מ-1990-1987 עבדתי בעבודות בנין בישראל. בעת מלחמת המפרץ נסעתי לארה"ב לעבוד ונשארתי שם עד ספטמבר 1999. בשנת 2000 הציע לי חבר שעבד עבור עיתון אמריקאי עבודה כמתרגם ראיונות עם אנשים בשטחים הכבושים. הוא הכיר אותי לעתונאים נוספים וכך התחלתי את עבודתי כמתורגמן והמשכתי בה עד 2002. היות ונמנע ממני לנוע בחופשיות בשטחים נרשמתי לקורס מדריכי תיירים. במסגרת הלימודים בעת ביקור באתר תיירות בישראל נתפסתי על ידי המשטרה ונעצרתי ל-4 חודשים. מאז השחרור בסוף שנת 2002 אני מנסה להשיג עבודה אך בהיותי מסורב כרטיס מגנטי וללא אישור עבודה אפסו סיכויי. באוקטובר 2002 הוצעה לי עבודה על ידי ארגון אירופי כמדריך תיירים. ההצעה כללה נסיעה לאירופה ל-3 חודשים על מנת ללמוד את השפה. בגשר אלנבי נמנע ממני המעבר ואיבדתי את העבודה. כרגע אני רשאי לנוע בשטחים. אני עובד מביתי באופן חלקי בעבודות תרגום. משנת 87' אין לי ולא היה לי כל קשר עם שום ארגון פוליטי וכל רצוני הוא לדאוג למשפחתי.
פלסטינים או באי כוחם המבקשים לברר את סיבת המניעה אינם נענים. מיוני עד אוקטובר שלחו 158 אנשים באמצעותנו ערעורים על מניעה ביטחונית. כולם קיבלו תשובה (פרט למקרים בודדים שעדיין בטיפול). מ-40 מקרים הוסרה המניעה. נשאלת השאלה האם הייתה סיבה מוצדקת למניעה מלכתחילה.
בידול – עוד שם למניעת חופש התנועה
יותר ויותר מתבררת בשטח הכוונה הזדונית להדק את טבעת החנק על האוכלוסיה האזרחית בגדה. נוסף על איסור הכניסה לישראל מתקבעת הפרדת אזורים בגדה זה מזה וניתוקם על מנת ליצור קנטונים מבודדים שאין ביניהם קשר. תושבי טולכרם (צפון הגדה) מנועים מלהגיע לשכם. תושבי ג'נין וקלקיליה מנועים מלעבור בצומת תפוח (זעתרה) בדרכם לרמאללה. גם תושבי שכם מנועים מלעבור לרמאללה. במשך חודש דצמבר היה כתר במשך שבועיים רק על העיר שכם. למרבה הבלבול והמבוכה נאכף הבידול או מוסר באופן שרירותי ואין איש יודע מתי ולאן יוכל לנסוע.
"לחיילים אין מושג איפה כל הכפרים הרשומים בתעודות הזהות והם שואלים את הפלסטינים "זה ליד חווארה?" בני המזל שמהנהנים בראשם ב"הן" עוברים. כל ההסברים על המניעה וסיבותיה נאמרים בעברית בלבד, אין נציג מת"ק במחסום." (חווארה, 18.12)