מחסוםWatch מתריע - ספטמבר 2008 | מחסוםווטש
אורנית, מהצד הזה של הגדר

מחסוםWatch מתריע - ספטמבר 2008

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
רביעי, 22 אוקטובר, 2008

 

מחסום חווארה

 

"במקום לתת לנו תפוחי אדמה שמים עלינו הרים"

חודש הרמדאן היה רע במיוחד - זה זמן רב לא נתקלנו ביחס כה עוין ותוקפני לפלסטינים מצד החיילים, בהשראה פעילה של מפקד המחסום.

אדם מבוגר לבוש בהידור מספר לנו שבכל פעם הוא עובר בתור הצדדי כיאה לגילו, אולם היום מצאו  החיילים-הבודקים בעטיפת תעודת הזהות שלו את כרטיס הביקור של ... מחסום ווטש, ובשל כך שלחו אותו לעמוד בתור הגברים הצעירים! המפקד, וחייליו כמוהו, מסלקים כל פלסטיני שמעז להמתין בצל הבטונדות או בסככת- המעוכבים-לשעבר, ב "יאללה יאללה, לך!",  בקול שהוא יותר נביחה רמה מאשר אמירה . (חווארה, 7.9)

עוד יום צום-חום של רמדאן, זרם פלסטינים שאינו פוסק לרגע מגיע למחסום, נחסם, מעוכב, נהדף, מושפל, ונחנק. שלוש עמדות בידוק של הולכי-רגל - פעילות. משאית שיקוף - פעילה. תורים ארוכים ארוכים, בידוק אטי, לחוץ מאוד. החיילים עצבניים ומגיבים בזעם ובצחוק לגלגני חליפות. התור הצדדי המיוחד לנשים, ילדים וקשישים נמשך הרחק הרחק ולאט לאט.  (חווארה, 16.9)

ילד מוביל אישה שעיוורונה ניכר בה במסלול של בדיקות הרכב. החיילים נדרכים לקראתם. לאחר עיכוב של 10 דקות, נציג המת"ק בודק ומעביר אותם. גבר עם מקל של עיוורים, שמגיע עם מלווה לאותו מסלול רכב, מוחזר לתור הצדדי ונפלט ממנו לאחר חצי שעה ויותר. בהמשך גבר עם פעוטה, ששתי רגליה מגובסות בפיסוק רחב, בוכייה ומותשת, צריכים לחכות ליד הבטונדה עד שהאם תחזור משיקוף חפצים. מו"מ והמתנה ארוכים מנשוא, ואנו רחוקות מכדי שנוכל לדעת יותר פרטים. הרבה "אקשן" במשמרת שלנו: מדי פעם החיילים רואים מישהו "זולג" והם שועטים למרדף בששון. בפעם הראשונה היה זה ילד מפגר, ואחד החיילים (אולי מ"צ) אף ירה באוויר. מיד - הקפאת חיים במחסום. ואחר כך, מגיעים שני קצינים ועוד מ"צ, כנראה לביקור בירור. במרדפי הזליגה הבאים, לא נשמע ירי. חיילת מ"צ תוהה: "על מה הקפאת חיים? על זלגן? נו, תעשה לי טובה..."

אם, הדוברת ערביתinfo-icon בלבד, ממתינה לבנה. המ"צ מתנדבת לקרוא לו מהתור, אך המפקד מונע זאת ממנה: "תעמדי בצד עד שיבוא", הוא אומר לה בעברית צחה.

השעות חולפות והתור איננו כלה. עוד ועוד אנשים מגיעים, ממתינים, נחסמים, הערב יורד, הצום אמור להישבר, אבל לא, הם עוד תקועים שם. החיילים צוחקים בלעג, כשאנחנו מתלוננות שבחור צולע ומקרטע על רגל אחת, נשלח במחוות יד נחרצת סביב סביב לקרוסלות. (חווארה, 14.9)

בצד מעוכב רכב. בתוכו שלושה גברים מבוגרים, שנסעו על הכביש המוביל לאיתמר ולאילון מורה, כביש אפרטהיידinfo-icon ליהודים בלבד. הם מעוכביםinfo-icon כבר שעה וחצי. ברכב מזון לארוחת הערב החגיגית לשבירת צום הרמדאן. הם מרמאללה, לא ידעו שהכביש אסור עליהם.  את כבישי האפרטהייד באזור מגוריהם הם כן מכירים,  והרי כאן אין שילוט ואיך ידעו? אני מתקשרת למוקד הצבא. ארבעים דקות של טלפונים ביני למוקד. בין השאר נאמר לי שאין רכב כזה במחסום. אני מוסרת שוב מספר רכב ומתארת את מיקומו המדויק במחסום: בנתיב הרכבים היוצאים משכם, מתחת למחצבה. אחרי דיון ארוך וחמש שיחות טלפון נמסר לי שברמדאן עונש העיכוב קוצר משלוש שעות לשעה בלבד והם מייד ישוחררו. וכל זאת לאחר עיכוב של מעט יותר משעתיים! (חווארה, 15.9)

ברחבת החניה פונה אלינו סולימאן מג'מעין בבקשה שנעזור לאתר את קרוב משפחתו. הוא עבד ללא אישור בגני תקווה (שוהה בלתי חוקי) ונעצר בידי המשטרה ככל הנראה ביום ראשון. הם לא יודעים היכן הוא, מה אתו. בניסיון לסייע לו התקשרנו למשטרה. השוטר ענה שהם מוסרים מידע כזה רק למשפחה ושתגיע אל משטרת מסובים (מג'מעין! ללא אישור כניסה!). גם פנייה למת"ק שכם לא הניבה תוצאות, שם ענה ע' : "זה לא בגיזרה שלי" והפנה אותנו למוקד ההומניטרי. ע' מהמוקד אמרה שאין לה דרך לעזור: "אנחנו לא עובדים מול משטרת ישראל כי זה שב"חיםinfo-icon".

חזרנו לסולימאן שאמר: "במקום לתת לנו תפוחי אדמה שמים עלינו הרים" (חווארה, 17.9)

איש זקן עיוור המונחה בידי שני ילדים כבני 6, מנסה לעבור דרך הכביש. החייל שולח אותו בחזרה לסוף התור ההומניטארי, והוא מתחנן, ללא הועיל. ("סדר צריך להיות !"). (חווארה, 14.9)

מגיע אביו של מעוכב, בידו האחת תמרים ובשניה בקבוק מיםinfo-icon. הוא מבקש רשות לתת אותם לבנו, שעדיין לא שבר את הצום. מפקד המחסום מסרב, דורש מהאב בצעקות שיצא מהמחסום. הוא מפנה את גבו אל האב ומסתלק משם לכיוון שכם, בהליכה שמשדרת מי כאן האדון. האב עומד מבויש, התמרים והמים בידיו וממתין. רבע שעה הוא המתין עד שהמפקד הואיל לחזור אליו ובחיוך ניצחון הודיע לו ש"לא יכול לעזור לך". אחרי שעה וחצי, ישוחרר. (חווארה, 18.9)

מפקד המחסום לא אפשר, משום מה, לאדם מבוגר- עיוור- לעבור בתור ההומניטרי. צעיר פלשתיני שהתערב לטובת העיוור נדחף והוכה בידי המפקד. הוא הושלך אזוק למכלאה, סימני פגיעה בפניו וסימנים אדומים מעל המותן. לדבריו, התיק שלו נעלם בזמן המהומה ובתיק היה מוהר בערך של  11,000 ש"ח. לבקשתנו, קצין המשטרה הצבאית ברר ומסר שהתיק נמצא אצל קרובי המשפחה... אבל הבחור בא לבדו....  ולמעשה, איש אינו יודע איפה התיק.

מפקד המחסום ניגש לצינוק לדבר עם המעוכב. הוא פיקד עליו לשבת בפינה של התא. המעוכב ניסה להסביר לו משהו שלנו היה קשה לשמוע ואז הקצין צעק בזו הלשון: "שב, אתה לא מקשיב לי, אני אזיין את האימא שלך אם לא תקשיב לי." לאחר כמה דקות שחררו לבחור את הידיים מהאזיקים והובילו אותו לצד השני של המחסום, כנראה להמשך ברור לגבי התיק שנעלם. לאחר הבירור הבחור הוחזר לצינוק ושוב נאזק. לאחר שלוש שעות הוא שוחרר - ללא התיק. (חווארה, 22.9)

יום ראשון של עיד אל פיטר. היום נהוגים ביקורי משפחות, אבל מחסומי שכם ריקים. בשנה שעברה ראינו משפחות, בבגדי חג, מתנות בידי הילדים, בדרכם לבקר משפחה. המחסומים היו עמוסים, נשים וילדים, שעברו בתורים המהירים, חיכו לגברים. אבל היום היו המחסומים ריקים. שאלנו על כך גבר צעיר, שעבר במחסום לבדו ללא משפחתו. "בגלל המצב", השיב לנו.

ממש בהגיענו, בחור צעיר נדרש להישען על עמדת הבידוק האמצעית כשפניו אל העמדה. בבעיטה חייל מפסק את רגליו. החייל ממשש את גופו - רגליים, מפשעה, בטן. החיילים צוחקים: "איך הוא רועד". כל העניין נמשך כחצי דקה. תעודת הזהות מוחזרת לצעיר והוא ממשיך בדרכו(חווארה, 30.9)