מחסוםWatch מתריע - ינואר-פברואר 2009 | מחסוםווטש
אורנית, מהצד הזה של הגדר

מחסוםWatch מתריע - ינואר-פברואר 2009

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
שלישי, 17 מרץ, 2009

  מעוולות השב"כ

"אתה תעזור לנו ואנחנו נעזור לך"  או  "תלך תבוא"

מדינת ישראל חתומה על אמנת ג'נבה. האם סעיפיה מיושמים בשטחים הכבושים?

 אלפים רבים מקרב תושבי השטחים הכבושים מוגדרים כ"מנועים ביטחוניים". על בסיס זה מוגבל חופש התנועה שלהם ונשללים מהם היתרים לכניסה לישראל ואפשרות היציאה לחו"ל. על מניעתם מופקד השב"כ, שחורץ  גורלות ללא פיקוח, ללא הנמקה ובלי  אפשרות  ערעור. מניעה ביטחונית חוסמת גישה לשרותי בריאות , למקורות פרנסה, ולשירותים חיוניים אחרים שאינם קיימים כלל בשטחים הכבושים. כל פלסטיני  החי בשטחים עלול למצוא את עצמו ברשימת המנועים בגלל נסיבות  שאינן בהכרח קשורות אליו באופן ישיר. לדוגמא: קרובי משפחה, או אפילו מכרים, של אדם שנהרג בידי צה"ל נחשבים כבעלי מוטיבציה לבצע פיגועים. לכן הם מוגדרים "פוטנציאליים" ומסומנים ברשימות השב"כ כמנועים.

כל קשר עם השב"כ כרוך בהטרדה, בהפחדה, בלחץ פסיכולוגי ובהשפלה.

מאז 1967 גייסו כוחות הביטחון אלפי פלסטינים תושבי השטחים כמודיעים. הפלסטינים נאלצים לשתף פעולה, בין השאר, בשל התלות הרבה שלהם בקבלת שירותים אזרחיים מהממשל הישראלי. במסגרת מאמציהם לגייס משתפי-פעולה, נוקטים גורמי הביטחון שיטות המנוגדות למשפט הבין-לאומי, כגון התניה של מתן שירותים המגיעים לתושבים בדין, בשיתוף פעולה, בסחיטה, בלחץ ובהצעת פיתויים. מי שאינו מציית להצעות "שאי אפשר לסרב להן" נכלל ב"רשימות שחורות" עלומות של מנועי שב"כ.

המוזמנים לשב"כ - אותם אנו פוגשות במשרדי המינהל האזרחיinfo-icon ממתינים לעתים מבוקר עד ערב רק בכדי לשמוע כי עליהם לשוב ביום אחר - "זוכים לביקורים" בביתם בשעות הקטנות של הלילה לבירור מספר הטלפון של הבן, או הודעה על הכללה ב"רשימות השחורות". כאשר הפלסטיני מבקש אישור לעבודה בישראל או שהוא נזקק למעבר במחסומים  בנסיבות חרום -  ביקור דחוף בבית חולים, נסיעה לחו"ל לרגל אירוע קריטי וכד - הוא מגלה לפתע שהוא נכלל ברשימה השחורה. הסיבות לחקירה בשב"כ  ותוצאותיה מעולם אינן נמסרות לנחקר.

עינויים פסיכולוגיים אינם זוכים בדרך כלל לאותה תהודה ציבורית כמו זו שניתנת לעינויים פיזיים, למרות שגם הם אסורים בתכלית על פי הנורמות הבין-לאומיות.

להלן כמה מקרים מן הזמן האחרון:

פלסטיני שפגשנו בעודו ממתין במת"ק (משרד התיאום והקישור) מנסה זה זמן רב לקבל כרטיס מגנטיinfo-icon (שהוא הכרחי לצורך קבלת היתרים) אבל הוא "מנוע" שב"כ. תעודת הזהות שלו נלקחה בידי חיילי המת"ק. אנחנו מנסות לברר היכן התעודה ושומעות כי האיש ייקרא לראיון אצל השב"כ. הוא אינו יודע מדוע הוזמן לראיון. איש אחר ממתין לראיון בשב"כ כבר שלוש שעות. אנחנו לא מופתעות. המתנות ארוכות כאלה הן דבר של יום ביומו. בעודנו מתכוננות לעזוב את המקום, האיש יוצא ותעודת הזהות שלו בידו בתוספת פתק המזמין אותו למועד אחר. עוד יום עבודה ירד לטמיון, ומי ערב כי האיש אכן יתקבל במועד החדש - לשב"כ פתרונים. 

שני פלסטינים ממתינים לראיון  בשב"כ. אמו של אחד מהם  חולת לב ומאושפזת בירדן. האיש חזר מביקור אצלה על מנת לסעוד אותה. כאשר ביקש אישור יציאה לירדן, נמסר לו אישור הנסיעה ביחד עם הזמנה להתייצב ל"שיחה" בשב"כ בשובו מהביקור.

 

25 מעוכביםinfo-icon בסככת העיכוב. מדי פעם הם נלקחים לשיחה עם נציג השב"כ. אשתו של אחד מהם ואביו ממתינים בצד. האישה בהריון ומספרת שהיא ממתינה כבר יותר משעה ואין לה כוח. בעלה  עובד באבו דאבי ובא לביקור של שבועיים בסך הכול.

אדם כבן 60 פנה אלינו: מזה 15 שנים הוא עובד במוסד ישראלי. מעולם לא היו לו בעיות כלשהן עם הרשויות והוא עובר כל יום דרך המחסום בבוקר ובערב. הבוקר בבואו למחסום התבשר שהוא מנוע שב"כinfo-icon ונשלח למת"ק, מסר את תעודת הזהות ונדרש לחכות באולם ההמתנה. מאז השעה 09:00 הוא מחכה. רק לפנות ערב התברר שאכן האיש סומן כמנוע שב"כ. בשיחה עם ה"קפטן" מן השב"כ הוסבר לו כי "אתה תעזור לנו ואנחנו נעזור לך". כאשר לא היה לאיש "במה לעזור" נלקח ממנו אישור המעבר ונסתם מקור פרנסתו.

הגענו למת"ק ב-14:30. במקום חיכו מהשעה 09:00 חמישה מוזמני שב"כ להתקבל אצל ה"קֶפּטֵן" שאליו הוזמנו. בכדי להבטיח את המתנתם, נלקחו מהם כבר בבוקר תעודות הזהות. בהיותנו שם נקרא אחד מהם והתעודה הוחזרה לו - טעות, "לא היינו צריכים אותך". זוהי הפעם השנייה בשנה האחרונה שמזמינים אותו ואחרי יום המתנה שולחים אותו כלעומת שבא. וכי למי אכפת הפסד יום עבודה של פלסטיני? 

גבר צעיר ניגש אלינו וסיפר כי אחיו שסיים לימודי רפואה בחוץ לארץ קיבל עבודה כרופא בבית חולים במזרח ירושלים אך השב"כ דרש ממנו כי יסכים למסור לו ידיעות בכדי שיינתן לו כרטיס מגנטי.

באולם ההמתנה של המת"ק ישבו משעות הבוקר כ-15 אנשים, בכדי להתראיין בשב"כ. אחד מהם, דובר עברית, סיפר שבא עם בנו שזומן באמצע הלילה. נוסף לבן, סטודנט במכללת חברון, היו במת"ק עוד ארבעה צעירים כמוהו. תיאור תהליך הזימון מצמרר; חיילים מגיעים בין 1:00 ל- 3:00 בלילה, דופקים בקולי קולות בדלת, ואם אינם נענים מיד, שוברים חלון; מאירים באורות מסנוורים לתוך הבית ומעירים את כל השכנים בצעקותיהם, מוסרים פתק הזמנה ומסתלקים. איש אינו יודע למה ולשם מה הזימון. לעתים קרובות, כאשר המוזמן מתייצב בזמן, עליו לחכות עד סוף יום העבודה במת"ק רק בכדי לשמוע שעליו לחזור למחרת או כעבור שבוע. אדם נוסף סיפר שבבוא החיילים לביתו בלילה לא היה הבן המבוקש בבית, והחיילים פקדו עליו להתייצב למחרת עם בן אחר ועם הבן המבוקש. שלושתם חיכו במהלך כל היום במת"ק, אף על פי שהיה ברור שהשב"כ מעוניין רק בבן האחד.

באולם ההמתנה במת"ק ישבו כתריסר גברים, מרביתם מחכים לזימונים של השב"כ. אחד האנשים פנה אלינו בעברית צחה וסיפר שהוא ממתין מ-9:00 בבוקר. ב-2:30 אחר חצות הביאו לביתו זימון לשב"כ עבור בנו. הבן אינו בבית (נמצא ברמאללה) והאב המודאג בא למת"ק בכדי לברר במה מדובר. הוא מסר את תעודותיו בבוקר ועכשיו הוא יושב ומחכה. יש לו בעיות קשות בגב וכאב המקרין לרגלו. בדיוק היום היה לו תור לרופא אבל היה צריך לוותר עליו בכדי להגיע למת"ק. אחרי כשעה נקרא האיש להיכנס. לאחר כחמש דקות יצא ודיווח לנו שכל שרצו ממנו היה לברר את מספר הטלפון שלו..... לשם כך ישב כמעט יום שלם!

 

פגשנו אדם שאף פעם לא היה לו כרטיס מגנטי. הוא בא לבקש כרטיס ללא כל תקווה לקבלו. היה לו מספר 4 בתור כך שנושא "מכסות יומיות של כרטיסים מגנטיים למנועים" לא יכול היה להוות מכשול - בכל זאת שלחו אותו הביתה. האיש לא ויתר ואנחנו פנינו לקצין פניות הציבור של המינהל האזרחי. הקצין דיבר עם המת"ק והוא נתבקש לחכות. בסוף היום הוא סיפר לנו שקיבל כרטיס מגנטי. נוכחנו בברור שיש ניגוד אינטרסים בין השב"כ, שרוצה לשמור עוד "צ'ופר" באמתחתו, לבין המינהל האזרחי המעוניין לצייד את כל האוכלוסייה בכרטיסים מגנטיים. זו "טריפה" וגם זו "טריפה" אבל אם האדם רוצה לקבל כרטיס מגנטי אין ליצור את הרושם שמדובר בטובה שעליה עליו לשלם בעוד "משהו" חוץ מ-100 ₪  ויום שלם של המתנה.