בית פוריכ, חווארה, יום ד' 2.4.08, אחה"צ
14:20 הכניסה לזיתא
הדרך חסומה בבטונדות וגם שער הברזל סגור (בדרך חזרה נבחין שהכניסה למרדה פתוחה).
14:30 צומת תפוח
נוכחות מוגברת של חיילים ושוטרים צבאיים. שני מסלולים פתוחים לבדיקת רכבים מכיוון שכם, ו-13 כלי רכב ממתינים בתור.
14:35 מחסום חווארה
על הגדר לפני הפנייה למגרש החניה מתנוססים שלטים ענקיים, המפרסמים את קרן "חננו ה'", "סיוע לנאבקים למען הארץ וקדושתה", ו"סיוע ליהודים מול מערכת המשפט". אנחנו מהרהרות בדבר קהל היעד של הכרזות האלה, ובדבר הקלות שבה יכולים מתנחלים לתלות כרזות על גדרות מתקן צבאי.
מייד בהגיענו למגרש החניה ניגש אלינו גבר, שנראה שהמתין בקוצר רוח לבואנו. בעזרת נהגי מוניות המשמשים כמתורגמנים, הוא מספר שבנו בן השלוש מוזמן לבדיקה חוזרת בבית חולים בירושלים (הוא מראה לנו מכתב מהרופא) והוא היחיד מבני משפחתו שיכול ללוותו. אולם בקשתו לקבלת אישור כניסה לארץ נדחתה, מכיוון שלפני ארבעה חודשים הוא נתפס ע"י המשטרה ללא חגורת בטיחות וקיבל דוח. מאחר ולא שילם את הקנס במהלך 90 הימים שהוקצו לו, הוא נכנס לרשימת המנועים של המשטרה. משיחת טלפון עם נעמי ל. נודע לנו שאין מה לעשות במקרה זה, כי תהליך הסרתו מהרשימה (גם לאחר שישלם את הקנס שתפח בינתיים) ייקח עוד זמן רב. נעמי מייעצת לו למצוא קרוב משפחה שיוכל ללוות את בנו במקומו, אך הוא מתקשה בכך. אנו מסכמות איתו שהוא יעביר פרטים בפקס לכשימצא מלווה ואנו נשתדל לעזור.
במחסום עצמו, בינתיים, העניינים מתנהלים כרגיל. אין תורים ארוכים באופן יוצא דופן והעמדות כולן פתוחות. אין מעוכבים
. אמריקנים מארגון זכויות אדם, אשר בדיוק עברו במחסום עם הגיענו, סיפרו שהמעבר בתור ההומניטרי לקח כ-8 דקות.
15:35 – בחור צעיר וחביב מאוד, דובר עברית צחה, ניגש אלינו לספר את סיפורו. הוא נשא אשה ירדנית לפני כארבע שנים ומאז הם למעשה חיים בנפרד. לא ניתן לה אישור לבוא לארץ והיא חיה עם שתי הבנות שנולדו להם בינתיים אצל אמהּ בכפר ליד עמאן. הוא יכול לבוא לירדן אך רק לתקופה של עד חודש ימים במהלך כל ביקור. אם הוא שוהה מעל לפרק זמן זה עליו לשלם קנס של אלפי דינרים ירדניים. מלבד זאת, בשטחים יש לו פרנסה אך לא בירדן. הוא ביקש לדעת אם אנחנו מכירות ארגון שיוכל לעזור לו באיחוד משפחתו. נאוה לקחה את פרטיו והבטיחה לבדוק ולחזור אליו.
15:45 בית פוריכ
המחסום שקט והתנועה בו מעטה. החיילים מתנהלים בנינוחות. נאוה מתקרבת אט-אט אל אזור הבדיקה. לבסוף אחד החיילים (המפקד?) מסמן לה לחזור אל מעבר לקו הלבן "כי את מפריעה". כשנאוה עונה שהיא רק מסתכלת ולא מפריעה כלל, הוא עונה: "זה מפריע לחיילים לבדוק כשאת מסתכלת – זה מביך אותם".
16:15 חווארה
מייד עם חזרתנו למחסום מתחוללת דרמה. מפקד המחסום ועוד שניים-שלושה חיילים דולקים בעקבות ילד, שרץ לכיוון מגרש החניה, תופסים אותו ולוקחים אותו אל תוך הצינוק כשהוא ממרר בבכי. ידיו נכפתות והוא נחקר ע"י הקצין ושני חיילים נוספים במשך דקות ארוכות. מדי פעם אנחנו שומעות את בכיו. נציג המת"ק מסביר לנו שהילד חצה את המחסום לכיוון חווארה באופן לא חוקי (דרך קרוסלת הכניסה לשכם), נמלט למגרש החניה, החליף חולצה במהירות והשליך שקית ("שכנראה ניסה להעביר בה משהו"). כעת מחפשים את השקית בעזרת כלב. נהגי המוניות מספרים סיפור שונה לגמרי. הם מתארים ילד מבולבל שנראה להם "קצת לא בסדר". הוא טעה כשעבר דרך הקרוסלה ואז לא ידע מה לעשות ונשאר נטוע על מקומו: אנשים צעקו לו לברוח, אז הוא ברח למגרש החניה ושם החליפו לו חולצה; אבל אחר כך שכנעו אותו אחרים לנסות לחזור לשכם ואז נתפס. נהג מונית בעל יוזמה מברר את שמו של הילד ומצליח ליצור קשר עם אביו. מסתבר שהמשפחה באה מג'נין לביקור חולים בשכם. הילד, בן שלוש עשרה, רב עם אביו וברח וכך נקלע למחסום. האב מגיע למחסום במהירות ונראה דאוג מאד, על סף דמעות. מפקד המחסום מתעלם מניסיונותינו לדבר איתו, אך נציג המת"ק מנסה לדבר על ליבו ולשכנעו לשחרר את הילד במהירות. המפקד מחכה תחילה "למישהו שיבוא לחקור אותו" ואח"כ "לקבל שיחה שתאשר לו לשחרר אותו". הזמן עובר, הילד שוכב כפות על הרצפה ולאב לא מאפשרים אפילו לדבר איתו. אנו מחליטות לחכות לצד האב עד שישוחרר בנו.
יש מעוכבים נוספים: ארבעה גברים שנסעו במכונית טרנזיט פלסטינית ב"כביש האסור" לכיוון בית פוריכ ונתפסו. נציג המת"ק אומר שלדעתו הם לא ידעו שהכביש אסור לנסיעה ושהם מוחזקים כבר כשעה.
17:45 – הילד המעוכב משוחרר סוף סוף, לאחר שאביו מבטיח לקחת אותו מייד הביתה. ארבעת המעוכבים עדיין ממתינים לשחרורם. אנו פונות לשוב הביתה, בתום משמרת עמוסה בסיפורים אנושיים שנגעו ללבנו.