בית איבא, ג'ית, יום ד' 23.4.08, בוקר

בית איבא

סיכום:

מחסום פתע מכיוון חווארה בצומת ג'ית

אוטובוסים עם תלמידים בטיול הוחזרו בבית איבא בגלל בעיות ביורוקרטיות של אישורים. כיוון שזו עונת הטיולים הבעיות יחזרו, ואפשר אולי להגיע להסכם עם הצבא???

נמשך המאבק על זכותנו להגיע לכל חלקי המחסום כדי לצפות בכל מה שקורה בו. 

שבות עמי – לא ראינו אף אחד מסתובב מחוץ לבניין. זה לא אומר שאין שם אנשים. 

צומת ג'ית 7.45-8.00

מחסום פתע מכיוון חווארה.4 חיילי מילואים והאמר. הם מוציאים את כל הנוסעים מכל מונית ובודקים את התעודות בטלפון. זה אורך 5-10 דקות.. משאיות אין בודקים. המזל שאין כמעט תנועה מהכיוון הזה, ולכן לא מצטבר תור ארוך.

אחד החיילים מביע איתנו הזדהות והערכה "מכל הלב".אבל עם מפקד המחסום מתנהל הויכוח הקבוע על איפה נעמוד. ("אני אחראי לבטחונכן"). אנחנו מתרחקות מעט. הוא שולח את נוסעי אחת המוניות לכיווננו ואנחנו משוחחות איתם. הם יצאו מחברון ב-5.00 , עכשיו כמעט 8.00. זה המחסום הרביעי שלהם ומחכה להם עוד מחסום בענבתא ואולי עוד אחד – יעדם ג'נין.

האורחים שלנו תוהים מה הסיבה למחסום הפתע. חנה מספרת על מחקר שנעשה עם תלמידים, שמסקנתו שמתן חיזוקים ועונשים באופן אקראי גורם להתנהגות צייתנית.

בית איבא -8.05-10.30

3 מכוניות בתור בכניסה לשכם. אף אחת ביציאה. זו, פחות או יותר, התמונה משך כל שהותנו במחסום. משטר (אי) מתן האישורים לכלי רכב לשכם נמשך.

החיילים – עדיין מילואים. המפקד ח. מבקש שנעמוד מאחורי הבטונדה שמגדרת את המחסום. כיוון שזה לא משנה את טווח ראייתנו – נענינו. כשהיה צורך- עברנו לצד השני של הגדר (בזמן האחרון יש מאבק סמוי או גלוי בינינו לבין מפקדי המחסום על השטח במחסום שאליו אפשר לנו להגיע. נדמה לי שזו מדיניות המ"פ שלהם, והיא מוכתבת למפקדים מלמעלה.)

מישהו החליט (אולי אותו מ"פ?) שהמשימה העיקרית במחסום היא לשמור על הרחבה שבין הביתנים "סטרילית", וכך מפקד המחסום עומד רוב הזמן ברחבה ועיקר עיסוקו להרחיק ממנה את הפלסטינים היוצאים מבדיקת המגנומטר וחגורותיהם בידיהם (כי האבזמים מצפצפים). כל הגברים נשלחים עם החגורות ביד לקצה הסככה. גבר מהודר בחליפה עומד להשחיל את החגורה. המפקד ממהר לדרוש ממנו להפסיק וללכת. הלה מחייך במבוכה ומנסה להסביר את מצוקתו.  "מה מצחיק פה?" מתעקש המפקד ומסלק אותו במהירות. אף אחד אינו חושב שגם לפלסטיני יש רגש בושה להתלבש בפומבי.

כשהגענו לא בדקו תעודות של הנכנסים לשכם. כעבור כשעה החלו לבדוק גם אותם. יש היגיון?

עברו היום הרבה אוטובוסים, חלקם של טיולי תלמידים.

9.25- חמישה אוטובוסים עם ילדים הגיעו מטול כרם ויעדם עין בידאן. לשניים מהם היו בעיות ביורוקרטיות של אישורים : לאחד – פג תוקף האישור,ולדבריו משרדי הDCO היו סגורים, לשני –באישור לאוטובוס לא מופיע שם הנהג. בעודם מחכים בתור הרצנו טלפונים בניסיון לעזור. במוקד ה"הומניטרי" הצדיקו את המדיניות. נעמי ל. אמרה שהוסכם שטיולי ילדים הם מיקרה הומניטרי (אבל עם מי אפשר לדבר?). נציג המת"ק עלה לאכול. לבסוף ניסינו את מפקד המחסום. הוא אמר שזה לא בסמכותו, הוא אחראי רק על האבטחה במחסום, ואולי אם זה היה מיקרה הומניטרי קשה... בסופו של דבר כל האוטובוסים עברו, לאחר עיכוב ממושך של אחד מהם.

ב-10.15 הגיעו עוד שני אוטובוסים עם תלמידים מכופר א-דיכ שמדרום לכביש 5. גם להם היו בעיות : אי התאמה של אישור האוטובוס עם שם הנהג, ולשני אין "תסריח אדום" (אולי אישור כניסה לשכם?). הם כבר ניסו להיכנס במחסום חווארה ונדחו. הפעם ידענו שאין מה לעשות וקיוינו לרחמנותם של החיילים. ניסינו בכ"ז את המוקד אבל הוא היה עסוק. שני האוטובוסים נשלחו בחזרה. הם יצטרכו לעשות עיקוף גדול ולנסוע מערבה למחסום עינב ואחר כך, בדרכים משובשות , שוב מזרחה (עין בידאן נמצאת מצפון-מזרח לשכם).ביחד –יותר מ-20 ק"מ. נ' (נהגנו) אומר שמעבר לבעייתיות של מישטר האישורים, אשמה גם חברת האוטובוסים, שיודעת לקחת כסף אבל לא דואגת לאישורים מתאימים, ואולי זה חלק מהתחרות בין חברות האוטובוסים. הקרבנות של כולם הם הילדים שיבלו חלק ניכבד מיום הטיול במחסומים.

9.45- אשה שיצאה משכם שכחה את הת"ז. לאחר ויכוח עם המפקד ונציג המת"ק א' היא הושארה בצד וחיכתה זמן רב.היא אמרה שהשאירה ילדים קטנים שזקוקים לה בבית. המפקד הסביר שהוחלט לערוך חיפוש על גופה ואין חיילת במחסום. כעבור 20 דקות הגיעה מ"צית ולאחר החיפוש היא יצאה לדרכה.

פועל הניקיון במחסום מתלונן על קיפוח. הוא מועסק ע"י קבלן מיריחו ומרוויח 1800 ₪ לחודש. אין לי מושג אם ואיך אפשר לעזור לו.