בית איבא, קלקיליה, יום ג' 17.6.08, אחה"צ
בית – איבא
16.10 - בדרך למחסום שוב הצטברה אשפה רבה.
מפקד המחסום, בדרגת סגן, לתמהוננו אינו עונה אפילו על ברכת השלום שלנו. במשך כל השעה וחצי שהיינו שם הוציא משפט אחד אלינו "אל תעמדי כאן בבקשה". למזלנו, איש המת"ק
, ת' שיתף פעולה.
אין מעוכבים והתנועה דלילה יחסית – אין לימודים באוניברסיטה. כמה עשרות אנשים ממתינים ביציאה משכם ועוברים את הבקורת הרגילה. גם הנכנסים לשכם, שמספרם קטן יותר, עוברים בקורת תעודות וחבילות. בתור ההומניטרי עוברים מעטים.
למרות תסכולנו על התעלמות המפקד, ציינו לשבחו שהניח לשלושה קשישים שטעו ועברו מחוץ למעקה המפריד בין התור ההומניטרי לכביש, לעבור והסתפק בבדיקת התעודות. כבר ראינו מפקדים "נחמדים" יותר שציוו על זקנים כאלה לשוב ולהתיצב בסוף התור.
16.30 - חיילת מ.צ. עוזבת את מקומה בתא ובמשך 8 דקות עומד כל התור השמאלי וממתין. כאשר שאלנו למה לא מחליף אותה מישהו, ענו לנו שמיד יגיע מישהו. לבסוף נכנסה חיילת אחרת שעמדה כל הזמן מחוץ לתא ופטפטה עם המפקד. לא התאפקנו והבענו כעס על הזלזול באנשים הממתינים.
16.55 - תרגיל – כל החיילים והחיילות עוזבים את כל נקודות הבדיקה. כל האורות כבים והרמזורים דולקים באורות אדומים. כל האנשים הממתינים משני הכיוונים נדחפים על ידי כל החיילים והחיילות אחורה אל מעבר הסככות. גם כל כלי הרכב נדרשים להמתין רחוק כולל אמבולנס שמגיע משכם עם אורות דולקים. רק מאתנו מתעלמים, אנחנו נשארות לשוטט באזור הבדיקות. כל החיילים עסוקים בהשגחה על הציבור ההולך ומתרבה משני הכיוונים. גם תור כלי הרכב הממתינים הולך וגדל.
17.12 - התרגיל הסתיים. האמבולנס חזר לשכם כבר קודם ומתחילים להעביר אנשים. נוצרת בעיה בתור של העוברים לשכם. יש רק מעבר אחד והם נלחצים ונדחפים. החיילים מסרבים לבדקם עד שלא יסתדרו יפה. צעקות, דחיפות, "יללא, יללא" ובצד התור עומדות שלוש נשים עם ילדים כולל ילד מגודל ישן על כתפה של אשה מבוגרת.
פונים אל המפקד ומבקשים שיצוה על החיילת הבודקת להזמין את הנשים. הוא כמובן אינו עונה. פונים אל החיילת, המפקד מסלק אותנו.
פונים אל הג'נטלמניות של התור הפלשתיני וזה עובד. הם מפנים מקום לנשים והן מגיעות אל תחילת התור. המפקד אומר לחיילת להעביר את הנשים.
קלקיליה
17.45 - כששה כלי רכב בתור. יותר ממחציתם ישראלים.
- סוף -