בית איבא, ג'ית, יום ד' 23.7.08, בוקר

סיכום: בשבות עמי חיילים מבטיחים שהבית הפלסטיני לא ייושב ע"י מתנחלים.

מחסום בצומת ג'ית מכיוון חווארה.

בבית איבא –מחסום מתוקתק – יעיל, זריז,אדיב. מבהיל לראות איך הפך המחסום,זה המעכב ומשתק את כל תחומי החיים הפלסטינים, לחלק בלתי נפרד מהחיים, כאילו היה חוק טבע, שאותו מקבלים כגזירה משמיים. אכן המחסום הוא כלי יעיל לאילוף הפלסטינים והפיכתם לאוכלוסיה צייתנית.

וכמו בכל יום – אין כמעט תנועת רכבים מתוך ואל הגדולה בערי צפון הגדה. הכניסה אפשרית כמעט רק ברגל. אין כמעט מעבר סחורות, אלא בעגלות חמורים.

באסירה-א-שמליה יש מעבר לתושבי הכפרים שבאיזור, בדרך כלל ללא בדיקה.

שבות עמי -7.10-

 בהאחזות הבלתי חוקית, שפונתה ויושבה מחדש ע"י מתנחלים מעל 10 פעמים בעבר – נראה שהפעם החליט הצבא להפסיק את המשחק. ראינו חיילים אוכלים את ארוחת הבוקר שלהם ליד הבית המהווה את ההתנחלות (ושייך לאישה פלסטינית ). הם נמצאים שם כדי למנוע כניסת מתנחלים. הללו הקימו מאהל –שוב, על אדמה פלסטינית – בין העצים מעבר לכביש.

צומת ג'ית – 7.15

רכב צבאי וחיילים – מחסום מכיוון  חווארה. מונית אחת נבדקה ושוחררה כעבור דקה- שתיים. לא התעכבנו.

בית איבא – 7.25-10.00

7.25- כמה עשרות גברים צעירים, בעיקר סטודנטים, בתור הכניסה לשכם. בודקים אותם בו-זמנית חייל, ממצדיקית ונציג המת"ק. תוך פחות מ-5 דקות התור נעלם. זו היתה התמונה כל זמן שהותנו. בכל פעם שהגיע גל של אנשים נערכה בדיקה מהירה, לעתים מדגמית. את הנשים ואת הגברים המבוגרים בדרך כלל אין בודקים. ראוי לזכור שבמחסום חווארה אין בודקים כלל את כל הנכנסים לשכם.

כל העוברים ממושמעים. יודעים איפה עליהם לעצור – ליד הפס האדום- במרחק של כ-3 מ' מהחייל הבודק. אם הם מתקרבים, הוא אומר להם, בנימוס, "כולו לווארה"(כולם לאחור). איך הצלחנו לאלף אותם!!!

גם מי ש"עלה במספרים" (מס' ת"ז שלו מסתיים ב- 4 המספרים שברשימות שבידי הבודקיםׂ)אינו מחכה יותר מ-2-3 דקות.

 יש לציין שהחייל הבודק מדבר ערבית.

בצד היציאה משכם יש מעט אנשים בשעות אלה. הגברים יוצאים דרך מגנומטר ,ויוצאים כשחגורותיהם ביד. הנשים והמבוגרים עוברים בתור נפרד. ראינו אישה שמחכה לבנה הצעיר מעבר למחסום – קצת יותר מ-5 דקות.

יש נציג מת"ק. הוא חדש. שמו וואפי.הוא עוזר בבדיקות כשהתור ארוך. הוא מטפל בכל בעיה חריגה, ובדרך כלל מהר ולשביעות רצון העוברים. מפקד המחסום, בדרגת סג"מ, מתייעץ איתו.

מעוכב אחד. לדברי המפקד הוא עקף את המחסום (מה שנקרא במכבסת המילים "זולג"). הוא מעוכב כבר שעה וחצי. הוא שוחרר כעבור כשעה.

במחסום הרכבים אין תורים. לפעמים אף רכב לא נכנס לשכם משך דקות ארוכות. ביציאה- תור של 2-4 רכבים באופן קבוע. זו התוצאה של מדיניות המונעת מתן רשיונות למעבר רכבים. נוסעי אוטובוסים (גם הם נדירים) אינם צריכים לרדת כדי להיבדק, והבדיקה שלהם מהירה.

פועל הניקיון מטאטא את הרצפה כל כמה דקות, ואפילו העמיד דלי לאשפה לצד התור.

9.00- אדם עם דרכון אמריקאי ביציאה משכם. המת"ק מתקשר. כעבור מספר דקות הוא עובר.

9.15- מכיוון שכם מגיע בחור עם ת"ז כחולה. אביו גר בשכם. נציג המת"ק מטפל בעניינו. כעבור זמן שוחרר.

9.25- גבר נכנס לשכם כשהוא מחזיק ילד חולה השוכב על ידיו ומסיכה על אפו. כעבור כמה דקות הוא חוזר עם אותו ילד. הפעם מחוברת למסיכה צינורית עם מכשיר כלשהו. את כל הדרך – מהמוניות שבכניסה עד המוניות שבצד שכם ובחזרה – ביחד כ- 300-400מ' - הוא עושה עם הילד (אולי בן 7) החולה על הידיים.

9.40- בחור צעיר שהגיע מכיוון שכם נשלח לסככת המעוכבים. הוא מלווה בדודו, המחכה איתו. לדבריו הוא אזרח ישראלי ו"נכנס בטעות לשכם". המת"ק מטפל בעניין. כשעזבנו את המחסום בשעה 10.00 הם המשיכו לחכות.

מחמוד נסאר מרדיו שכם מספר שבאסירה –א-שמליה, מצפון לשכם, המחסום פתוח למעבר מזה כ-3 חודשים. הוא מאוייש ע"י חיילים, אבל רוב הזמן אין בדיקות.

ג'ניידה – רכב צבאי גדול חונה בצד הדרך. האם הוא אורב לרכבים העוקפים את החסימה בכביש מס' 60 ליד שבי שומרון (זה הכביש הראשי שכם-ג'נין)?