דרום הר חברון, חברון, סנסנה, תרקומיא, יום ג' 8.7.08, בוקר

אורחות : ענבל , ענבר

0630 - 1200

תקציר  -  התרעות חמות על מחבלים האמורים לצאת מחברון, ולכן מחסומים וצבא בהרבה מאוד מקומות.

הערה שלא שייכת לדיווח  - האם מישהו ב"חלונות הגבוהים" למעלה, זה שקובע את המדיניות, חשב על התרומה העצומה שיש למחסומי הפתע האלה, שפוגעים במרקם החיים של הפלסטינים, לטרור הלא מאורגן שנובע מתוך הייאוש? אצלנו תמיד נלחמים ואף פעם אבל אף פעם לא חושבים באמת על שלום.

סנסנה - מיתר 
במשך שלושת השבועות האחרונים, מאז שנפתחו עוד חלונות בדיקה, המעבר הולך חלק להפליא, מגיעים ועוברים ללא זמן המתנה. גם הורידו את כל הגדרות הפנימיות שמסמנות את התור – בקיצור – הפלסטינים נחשבים לבני אדם במחסום הזה.    אין היום  ביקורי משפחות – היו אתמול, והכל הלך שם טוב גם אתמול, מעידים מוכרי הפלאפל. מגרש החניה מלא במכוניות פלסטיניות - ליותר אנשים מותר לנסוע על כביש 60 עד למחסום.

כביש 60

פתחו את הדרך לכראמה, הדרך לעבדא, ודרך צדדית לדהריה. מאידך, חסמו מחדש כל מיני ירידות נוספות לכביש 60. הצבא הכריז שהוא פתח 10 חסימות, אנחנו ראינו רק 4 פתוחות (כולל צומת הכבשים המפורסם) כל היתר ממש כמו קודם. בסמוע, שחסומה לגמרי, אנחנו פוגשים נהג מונית שמספר לנו על הדרך הארוכה שהוא עושה מדהריה לסמוע - נסיעה שצריכה לקחת 5 דקות, לקחה לו שעה.

דורה אל פאוור – התנועה זורמת.
צומת הכבשים -  מחסום של חיילים מילואימניקים שירדו מהפילבוקס – עוצרים את כל התנועה מחברון ועוצרים את כל התנועה שבאה מיאטה. התור מיאטה קצר יחסית, ובתור מחברון לא רואים את ראשיתו. הוא ארוך מאוד, והאנשים טוענים שהם מחכים למעלה משעה. לחלק מהאנשים נמאס לחכות במכוניות והם הולכים ברגל - תעודות זהות נלקחות לבדיקה מכולם. אם הפלסטינים  לא שומרים על טור מסודר, המילואימניק, מפקד המחסום, משתמש בכוחו וסוגר את התנועה בכלל עם השער הצהוב – כך הוא עושה מדי כמה דרות. 'שיחכו' הוא אומר, 'לא מעניין אותי', וצועק 'ואחד ואחד'. כשהוא רואה אותי אוחזת בטלפון ומדברת הוא פותח את השער... אני הולכת לאוטו, הוא סוגר שוב. אני חוזרת, הוא פותח. וכך שוב ושוב.  הפתגם "עבד כי ימלוך" נכתב עליו. נשארנו שם שעה ולא הועלנו במשהו... אז המשכנו בדרכנו.
כניסה לבני נעים - חסומה והרבה הולכי רגל – שני ג'יפים צבאיים מאבטחים טנדר של חברת חשמל.

שיוך שעיר -  אין אנשים ואין צבא בשעה שאנחנו שם.

חברון
נטושה וכמעט ולא רואים פלסטינים ברחובות של H2. עופר אוחנה נצמד אלינו כבר במכולת של באסם עם ג'יפ הסופה הלבן שלו. עלינו לבית המריבה, והוא אחרינו: שוטרי משמר הגבול בבודקה, והחיילים שומרים על המתנחלים.
מחסום בית המרקחת – כמה ילדים קטנים עוברים הלוך ושוב במחסום, עם כובעים אדומים, אולי בדרך לקייטנה – במחסום גם שוטרת של המשטרה הצבאית. למחסום הזה עופר הזעיק תגבורת - נועם ארנון, דובר היישוב היהודי בחברון, והוא נושא נאום בפני המצלמה של עופר כשאנחנו ברקע התמונה. נועם מסביר באריכות למצלמה כמה אנחנו בוגדות, ואת כל שאר  המנטרות הקבועות. אנחנו שומרות על זכות השתיקה ולא מגיבות או מדברות איתו – בשבילנו הוא לא קיים. החיילים מתבוננים במחזה, אבל עופר נותן כמה חיבוקים חזקים לחיילים והם לא מביעים התנגדות – הסימביוזה הידועה בין החיילים והמתנחלים.

במחסום תרפ"ט, במחסום תל רומיידה , בתל רומיידה למעלה – בכל מקום עופר אחרינו – כל האזור נטוש הבוקר וכמעט ואין אנשים. פעילי השלום (קבוצה חדשה) יושבים ומתבוננים, נראים כמעט מעולפים בחום.
מחסומי מערת המכפלה  - אין מעוכבים, עופר מביא תגבורת של עוד משוגעים וממש מתקרב אלינו..... ושוב המנטרות של בוגדות וגסות הרוח. במקום חונה אוטובוס תיירים של נוצרים מארצות הברית - הם באו לעודד את התיירות הפלסטינית. כמה שיחות נחמדות איתם, ועופר מעיר לנו – " אתן מלקקות לגויים, לכו אל הטרקטוריסט שלכן..... "  מכיוון שלא  היה שם שום דבר שהצריך את התערבותנו - נסענו משם.

כביש 35

 כל החסימות במקומן:
 גשר חלחול – חברון  - מחסום פתע: אנשים יורדים מהמכוניות בחלחול, עוברים ברגל לכיוון חברון – לא בודקים תעודות  זהות לבאים מכיוון חלחול. אבל לבאים מכיוון חברון לחלחול ומשם לירושלים – עוצרים את כולם ולוקחים מכולם את תעודות הזהות. אני מבקשת מהחיילים שלפחות יעמדו בצל, אך המילואימניק הגאה: "לא, מה אכפת לי איפה הם עומדים....."
לשתי אמהות צעירות וזקנה אחת הם מרשים לעבור לצל ולעמוד על ידי. בשעה 10 וחצי  בדיוק הם אורזים את המחסום והולכים... אז למה הוא היה קודם? "לחלונות הגבוהים"  פתרונים .... המחסום הוא כל בוקר עכשיו לשלוש שעות – אנחנו צפינו בו רק חצי שעה. ושוב עלו לי הדמעות לעיניים לראות את כל האזרחים הללו סתם מטורטרים. לילדים יותר צעירים – כנראה חסרי תעודות - נותנים לעבור, אבל הם צריכים להרים את החולצה ולהסתובב.....  ואחר כך מצפים שלא ייעשו מעשי ייאוש. הבנאליות של הרוע.  

עידנא תרקומיה -  הפילבוקס מאויש  - התנועה זורמת – המכולת מצוינת. הסחורה מרמאללה עוד לא הגיעה בגלל המחסומים.

תרקומיא
אין הרבה משאיות; שני אוטובוסים של ביקורי משפחות עברו היום, סוחרים עוברים מהר – רק מראה המחסום מלא הגדרות לפני הברזלים מייאש – אני מקווה שגם פה, כמו בסנסנה, יבינו שאפשר להוריד קצת מהגדרות ולהתייחס אל הפלסטינים  כאל בני אדם.