ביקור בקהילות הרועים בבקעת הירדן

תחנתנו הראשונה הייתה אצל מהדי. אצלו היינו צריכות לברר מה עם הפאנלים הסולארים, שהיו צריכים להגיע לראס אל אחמאר,  שם הצבא הרס את כל הפאנלים ואין להם עכשיו חשמל. גם לא ניתן להפעיל את המקרר שחברותינו העבירו להם כבר ביום שישי האחרון. בנוכחותנו מהדי טילפן למתקין מטובאס והלה הבטיח, כמו בפעמים הקודמות, שהוא יגיע מחר להתקין את הפאנלים. הצעתי למהדי שפשוט ינדנד לו כמה פעמים ביום. נראה היה לי שהצעתי התקבלה..     
אצל מהדי פגשנו את שרון גמזו שהגיעה ישירות מתל יוסף. החלטנו לצאת ברכב השטח שלה לראס אל אחמאר, בתקווה שהשער יהיה פתוח. ואכן היה פתוח. כמה פשוט ברכב כזה להגיע למאהל הנידח. בדרך עברנו ליד קהילות אחרות, ובמוחי עברה השאלה מדוע איננו בקשר גם עם קהילות אלו...                                                                                     

הביקור בראס אל אחמאר הפעם היה מצוין מבחינתנו. רואידה, אם המשפחה החביבה כל כך, שמחה לקראתנו. ישבנו שם יותר משעה והצלחנו לשוחח בנעימים בערבית רצוצה למדי. שמענו כי רואידה  נעקצה לפני מספר ימים מעקרב שחור, וכי לפני זמן מה ראו נחש בקרבת המאהל. ביקשו שנביא להם גור חתולים שיעזור להם להישמר מנחשים ועקרבים, שנכנסים לאוהל. חשוב שהחתול יהיה צעיר, אם יגדל אצלם לא יהיה חשש שיברח מהם, רצוי זכר. מובטח שיתקבל שם בשמחה גדולה. עוד סיפרה רואידה שאחיה גר במאהל לא מאוד רחוק מהם, אבל מכיוון שאין להם טלפון קשה לשמור איתו על קשר רצוף. האם נוכל למצוא להם טלפון פשוט, לא חכם, כמו של פעם, רק כדי שיוכלו להתקשר למשפחה (ממילא אין שם אינטרנט).
בדרכנו  לאוהל המגורים שמנו לב שהברזנט של סככת הכבשים והעיזים מחורר כולו. החלטנו לפנות לש' ידידנו ולבקש ממנו ברזנט שנביא בפעם הבאה (כנראה בשבוע הבא). עוד עובדה שהתגלתה לנו שאין בכלל ריהוט באוהל המגורים, את הכול הצבא הרס והחרים בפשיטה האחרונה. בפעם הבאה נביא להם כסאות.  

בשיחה עם האם והבנות הגדולות הסתבר שהן שואפות ללמוד להיות אחיות. זה שימח אותי מאוד. ננסה לעזור להם בתרומות למימון המשאלות שלהן . זה כמובן ישפר מאוד את מצב המשפחה החביבה ומוכת הגורל הזו. 
יצאנו משם בהרגשה שזו הדרך הטובה ביותר ליצור קשרים עם משפחות הרועים. לשבת ולשוחח ולהבין איפה הקשיים ובמה אפשר לסייע להם ולו במעט.

המשכנו לג'יפתליק לפגוש את עודה כעבנה, שמשפחתו עברה תאונה קשה ובה נהרגה בתו התינוקת ואשתו שארא נפצעה אנושות. ידענו כבר שאשתו נמצאת בשיקום בשכם, וגם שהוא מעוניין שעורך הדין הישראלי שהצענו לו מלכתחילה יטפל בענייני הביטוח מהתאונה. מכיוון שהוא כבר שילם סכום כסף לעורך דין פלסטיני עלינו לברר מה ההסכם ביניהם ולשם כך פניתי לפ' תחקירן של יש דין לעזרה.
חזרנו לאוהל של מהדי, שם השארנו את הרכב הקטן איתו באנו מתל אביב, ונפרדנו לשלום משרון שהודות לה הצלחנו להגיע לראס אל אחמאר ולצאת משם עמוסות רעיונות לשיפור מצב המשפחה שם.  לראש העין חזרנו ב- 16.00.                                                                                 

ביום חמישי הייתי מהצהרים בקשר עם מהדי, דרבנתי אותו לנדנד למתקין הפאנלים משכם.  נדנודים עוזרים... בשעה 17.00 מהדי שלח לי תמונות של התקנת הפאנלים בראס אל אחמאר. הידד הידד. בערב כבר היה להם חשמל והמקרר כבר עבד (עד הפשיטה הבאה של הצבא המוסרי בעולם).
שיפור עצום בחיים !!!