מזה שנים ארוכות אנו מעורבות בנעשה בבקעת הירדן ובגב ההר, מבקרות תדיר את המשפחות מקהילות הרועים הפלסטינים הדלות שם, ומסייעות להן בהתנדבות ככל האפשר. השאיפה של ישראל להשתלט על אדמות בבקעה ארוכה כימי הכיבוש. עתה התייעלה השיטה – המתנחלים משתלטים על שטחים רחבי ידיים ע"י בניית מבנים, מגרשים רועים פלסטינים מאדמות המרעה שלהם, כשהם עושים שימוש בטרקטורונים וסוסים ונעזרים בכלבים וברחפנים. המתנחלים פוגעים באספקת המים המזערית לפלסטינים ומנכסים בכוח מקורות מים
טבעיים. הם פולשים לשדות ולמתחמי המגורים ביום ובלילה וזורעים אלימות והרס בלתי פוסקים.
- אל קבון שוכנת ממזרח למחצבות כוכב השחר. תושביה הם פלסטינים בני שבט הכעבנה, שמקורם באזור באר שבע. בני השבט גורשו מהנגב לגדה המערבית בסוף שנות ה-40 וראשית שנות ה-50, כחלק ממדיניות שמטרתה הייתה ריקון הנגב מיושביו הבדואים. רוב המבנים של הקהילה נבנו על קרקעות פלסטיניות פרטיות, חלק קטן על חלקות שנרשמו בתקופה הירדנית כ"אדמות מדינה", והועברו על ידי המינהל האזרחי למועצה האזורית פורעת החוק מטה בנימין. לפני שנתיים גרו שם 2 קהילות גדולות. בשנת 2021 פונו שתי הקהילות בכוח רב ואז נדדו תושבי הכפר צפון-מזרחה.
- באזור שליד כוכב השחר הוקמו מאחזים בלתי חוקיים ואלימים ביותר - כוכב השחר מזרח, מעוז אסתר, מעלה שלמה, החווה של מיכה, החווה החדשה של מיכה, אהבת חיים, מלאכי השלום, שהוסדר לאחרונה כהתנחלות מוכרת. ויש עוד כמה שעדיין אין להם שם. חלק מה'מאחזים' אינם אלא קרוואן בודד עם מבוגר יחיד או משפחה צעירה ועוד כמה נערים פורעי גבעות.
- תושבי המאחזים החלו להגיע ולהתפרע ביישובים הפלסטינים הסמוכים. הם פצעו והרגו כבשים והשחיתו שדות מעובדים, עד שהפלסטינים החליטו כי מוטב לעזוב ולנדוד למקום אחר. לפני שנה עזבו תושבי ראס א תין, לאחר התקפה אלימה ביותר שבה נפגעה קשה אישה אחת ו-2 מבניה נעצרו בידי הצבא משום שניסו להגן עליה. לפני חצי שנה נשברו תושבי עין סמיה, ולאחרונה מתפנים תושבי אל קבון, אחרי שהמאחז האלים מלאכי השלום סלל דרך כורכר ישירה אל המאהל שלהם ועוד מאחז קם על הגבעה שמעליהם - דורות.
11.6.23, מתוך דוח מגב ההר ובקעת הירדן, נורית פופר, דפנה בנאי ואורח:
"זה לא כל כך נעים לראות גן סגור" שרים ילדי ישראל אחר הצהריים, בידיעה שהגן ייפתח למחרת והכל יוגש להם על מגש של כסף. אבל לראות בית ספר סגור, שולחנותיו הפוכים, חלונותיו מנותצים ועל הלוח עדיין רשום נושא השיעור בכיתה ג' ומעליו ציור ילדותי של בולדוזר... אותו בולדוזר שהרס לילד את הבית כמה וכמה פעמים... זה בוקס בבטן.
- עין סמיה. מקור תושביה מבאר שבע, משם גורשו ב-48, הסתובבו בגדה – דרום הר חברון, אזור רמאללה, חאן אל אחמר, עד שב-1958 הגיעו לכאן ונטו אוהליהם. כל האזור היה ריק לחלוטין. אני מסתכלת סביב והוא עדיין ריק, אך לא לגמרי. מבנים לבנים קטנים משקיפים עליו מעל כל גבעה. כל השאר שומם וריק. מרחבים עצומים שיכולים להספיק לכולם, ולהרבה אחרים, לחיות כאן מבלי להיתקל אחד בשני. אבל המתנחלים הישראלים ארוכי הפיאות, רוצים הכול. ארץ ישראל ניתנה להם על ידי ההשגחה העליונה ובתמורה עליהם לגרש את כל מי שאינם יהודים...
- 270 תושבי עין סמיה סבלו שנים רבות מידו הקשה של צה"ל, שהרס את בתיהם ואסר על שימוש באזור המזרחי העצום בטענת שטח אש. אבל התושבים לא ויתרו ונצמדו לאדמה, בעיקר משום שמעולם לא הייתה להם ברירה. אך עשרות המאחזים הבלתי חוקיים שצצו סביבם בשנים האחרונות שברו אותם. אלימות יום יומית, גניבות עדרים וחסימות דרכים, בנוסף למניעת מים ולצווי הריסה לבית הספר. כל אלה שברו את גב הגמל. לפני שבועיים הם פירקו את בתיהם, קיפלו את אוהליהם והעמיסו את חפציהם הדלים על משאיות ועברו לכפרים גדולים יותר, שם הם מקווים להיות יותר מוגנים"...
"הגירוש הזה הוא לא רק מעשה המתנחלים ונערי הגבעות. מאחוריהם עומדת מדינת ישראל באמצעות הצבא והמשטרה. הם מתעללים בקהילות הרועים בבקעת הירדן עד לגירושם הסופי. כאשר אלה יינטשו את בתיהם ברוב ייאושם, תשתלט המדינה על האדמות ותקים עליהן עוד ועוד התנחלויות.
לפשע זה שותפים ואשמים כל אזרחי המדינה, ששותקים, שמאפשרים, שצועקים ב ו ש ה ד מ ו ק ר ט י ה אבל אומרים: בלי להזכיר את הכיבוש, הוא לא רלוונטי כרגע. אשמה גם ארצות הברית שעושה נו נו נו וגם אירופה, שבנתה פה בית ספר לפני שנתיים בלבד ובו בזמן מקיימת יחסי ידידות עם מי שגירש את הילדים מבית הספר. הגינוי הרפה וחוסר התגובה כמוהם כהסכמה בשתיקה. כך אשם גם כל מי שלא עצר את גירוש ראס א-תין, ואת גירוש עין סמיה את גירוש קבון (כולם בשנה האחרונה). ויותר מזה – לא עוצרים את הגירוש הבא, שכבר מתבשל בגבעות המאחזים ובמסדרונות הכנסת." (דוח של דפנה בנאי ונורית פופר, 7/8/202
