קלנדיה, יום ה' 7.5.09, בוקר
6.45 קלנדיה
בדרך ראינו שבעטרות עמדו כעשר מכוניות.
לפני הקרוסלות החיצונות עמדו כ- 250 איש. היה ברור שהשער "ההומניטרי" לא נפתח הבוקר מאחר שבתור הרגיל עמדו נשים וילדים, והשער היה סגור. התקשרנו למוקד ההומניטרי, אמרו לנו שיטפלו בזה מיד, גם החייל בחדר הזכוכית התקשר. נדרשו עוד שתי שיחות טלפוניות ו- 25 דקות של המתנה כדי שהשוטר יגיע, בקצב מאד נינוח תוך שהוא משוחח בטלפון, ומנהל דיון בחדר הזכוכית לפני שפתח את השער. למה למהר? בתור עמדה אם עם תינוק חולה על הידיים. זו הייתה הפעם היחידה שהשער הזה נפתח, אם כי יש לציין שקצב המעבר בקרוסלות החיצוניות היה מהיר לאחר שהקהל הרב עבר. למעשה במשך כל הבוקר קצב המעבר היה סביר, כפי שדיווחו לנו גם שני אנשי אונר"א שעמדו שם משעה 5.30.
אנשי אונר"א דוגמים וידגמו את המעבר במחסומים השונים, הם החלו בכך לאחר שהוצאה לאחרונה הוראה שגם להם מותר המעבר לגדה רק דרך המחסומים, ולאחר שנוכחו ש 39% אחוז מן העוברים בקלנדיה הם במעמד של פליטים ולאונר"א יש מעמד ריבוני לגביהם.
אישה אחת שעובדת בקביעות בגבעה הצרפתית, עוברת מדי יום, הרישיון שלה בתוקף עד ה- 1.6.09, היא באה לברר איך תוכל לקבלו חזרה לאחר שאתמול אחה"צ נלקח ממנה על ידי החיילות במחסום. לדבריה אתמול אחה"צ בשעה 5.30 הן עצרו אותה, הכניסו אותה לחדר וכל אחת בתורה "אמרה לה" מתי תשוחרר: באוגוסט, בנובמבר ובדצמבר,, אחרי חצי שעה שחררו אותה ולקחו ממנה את האישור. קצין מג"ב, קבלן, היה כדרכו קשוב וניסה לעזור, הלך לברר היכן נמצא האישור שלה, חזר כעבר עשרים רגע ואמר שהחיפוש יארך כמה זמן, מאחר שיש ערימה גדולה של אישורים. כשעזבנו האישהה עדיין לא קבלה את האישור, נתניה נתנה לה את מספר הטלפון שלה.