דרום הר חברון, חברון, סנסנה, יום ג' 9.6.09, בוקר
07:00-10:30
סנסנה
בשעה שבע ועשרה כבר אין פועלים, שלושה אוטובוסים של משפחות אסירים כבר במקום ושניים מהם כבר אחרי תהליך המעבר. המשאיות עובדות כרגיל.
כביש 60
כל החסימות במקומן, כל הפילבוקסים מאוישים, הילדים בחופש ולא רואים אותם בצידי הדרכים. קצת אחרי הצומת של כביש 60 עם כביש 356 אירע פיצוץ גדול בצינור מים
, חיילים נמצאים שם לדווח. כנראה שזה קשור לפעילות שהייתה שם אתמול.
חברון
הילדים בחופש והם מסתובבים ברחובות, בכניסה לקריית ארבע מצד ימין יש מאחז לא חוקי – והוא גדל מהשבוע שעבר – עכשיו מתנוססים עליו שני דגלי ישראל – בושה לדגל. מחסום בית המריבה – ריק מעוברים ושבים, עיקול 160 - אין מעוכבים רק שסגרו את השער שוב. למה? ילדות נכות לא צריכות לעבור שם יותר? ובכלל המחסום נמצא במקום שאפילו לא קרוב ליישוב היהודי אז למה הוא צריך להיות שם בכלל אם לא רק להטריד ולהכביד ולהראות מי השולט.
מחסומי מערת המכפלה - כשאנחנו באות אנחנו רואות חיל וחיילת של משמר הגבול משחררים צעיר תוך כדי הכאתו – מין "פליק ידידותי" - אנחנו יורדות מהאוטו ואני שהתעוררתי הבוקר במצב רוח מלחמתי משהו צועקת על השוטרת "למה אתם מרביצים לו?!" והם: "זה היה חיפוש שגרתי....ורק העמדנו אותו מול הקיר" אבל הוא שוחרר אז לא התעכבנו יותר.
מחסום בית מרקחת – אין עוברים ושבים;
מחסום תל רומיידה – אין עוברים ושבים; מחסום תרפ"ט – אין עוברים ושבים. הרגשה נוראית של עיר נטושה.
בכיכר גרוס שמונה חיילים שכנראה נותנים הוראה לחייל שעומד מתחת למדרגות בית ספר קורדובה לעצור שוב (כמו בשבוע שעבר) את הטרנזיט שלנו ולבקש תעודה ממ' הנהג שלנו שכידוע הוא ערבי. מיכל מנסה לתת את תעודת הזהות שלה לחייל והוא אומר שלא צריך, אני (במצב רוח מלחמתי) דוחפת את תעודת הזהות שלי ליד של החייל ואומרת למ' לא לתת. במקביל אני מצלצלת לה' דוברת החטיבה ואומרת לה שמספיק עם הצבא הגזעני הזה – תעודת זהות כחולה היא תעודת זהות כחולה וזהו!!! – ה' עונה באדיבות רבה כרגיל ומבטיחה לטפל ואכן מחזירים את תעודות הזהות שלנו. זוהי יוזמה לא הגונה ולא הוגנת של חיילי גדוד 101 של הצנחנים שאני חושבת שייקחו מקום ראשון בצה"ל בממדי הגזענות שלהם. אין להם שום הוראה מלמעלה לעשות כן.
כבישים 356 - 317
חוץ מאמבוש של המשטרה שעצרה גנבי רכב לבדוק את המכונית שאיתם נסעו, הכיבוש בשגרה ממש - לא ראינו סימנים להכנת צה"ל להורדת המאחזים שם. ההפך הוא הנכון: הם רק גדלים – גם מצפה יאיר, גם מצפה אביגיל, גם חוות מעון, גם מצפה עשהאל, גם אשתמוע שמול שמעה, עליהם אפילו יש שמירה צהל"ית.
בורות המים
נעמי שמר כתבה את השיר "אל בורות המים, אל בורות המים, 
אל המעין אשר פועם בהר, שם אהבתי (אהבת הכיבוש ולא אהבת אדם באשר הוא אדם) תמצא עדיין מי מבוע, מי תהום ומי נהר" בשנה השחונה הזאת, בשנה שבה מזהירים אותנו כל הזמן שישראל מתייבשת, כשכוחות הכיבוש גוזלים מים מהפלסטינים כל הזמן; כשכל ישראלי (יהודי) מקבל פי 3 מים מכל פלסטיני.... החליט המנהל האזרחי להרוס 7 בורות מים שבהם צברו הפלסטינים את מי הגשמים. האזור הוא אזור C ולכן צריך על פי חוקי הכיבוש לבקש אישור לבניית בורות מים – ולכו ותנסו לבקש אישור כזה כשכל כניסה למת"ק כרוכה בכל כך הרבה מחסומים. חברתנו חנה בר"ג ראתה אתמול חלק מתהליך ההריסה ואנחנו הבטחנו להמשיך ולראות מה קורה. עצרנו את המכונית בעליה לבני נעים וחכינו לעוברי אורח על מנת לשמוע מהם מה קרה. למזלנו הגדול בדיוק עבר שם מוחמד ג'אבר, מוכתר הכפר בקעה. הוא עלה לטרנזיט איתנו ולקח אותנו לכפר שבו הרסו את הבורות. אתמול חלק מאנשי הכפר התנגדו לפעילות ההריסה ועצרו אישה בת 45, אימא ל 9 ילדים, וגם נער בן 17. אנחנו לא מבינות את ההיגיון של הכיבוש. מה הם רוצים?! להרוס כל חלקה טובה של פרנסה אפשרית על מנת שיהיו עוד ועוד אנשים שיהיו מיואשים כל כך....קישרנו את האנשים המרוגזים האלה עם "יש דין" והלכנו משם – אין גבול לטמטום ולרשעות ולהתעלמות המוחלטת מכל מה שהוא צדק טבעי.