דרום הר חברון, חברון, סנסנה, יום ד' 1.7.09, בוקר
מעבר סנסנה-מיתר
8:00 – סנסנה כבר ריקה, הפועלים עברו מזמן במחסום.
כביש 60
סמוע – מאז תקרית הירי שהייתה באזור לפני כמה חודשים ועד עכשיו, היו סלעים גדולים בכניסה לסמוע, שאמנם לא חסמו אותה, אבל לא אפשרו לנהגים לנסוע בדרך במהירות, וכן לא אפשרו לשתי מכוניות הנוסעות בכיוונים הנגדיים לנסוע במקביל בדרך. היום אנחנו רואות שהאבנים הוסרו.
דהריה – חסום כרגיל. התושבים מנסים לצאת מהעיר בדרכים עקלקלות. אנחנו רואות מכונית יורדת מאחת הגבעות. הירידה בוודאי אורכת כחצי שעה, מכיוון שאין שם דרך סלולה, ולעינינו היא נראית מסוכנת מאד.
חברון
עיקול 160 – המחסום פתוח. הסלעים עדיין שם, וצריך לעבור ביניהם, אבל לפחות לא צריך להתכופף מתחת למחסום. נראה שהוא נפתח על ידי מישהו והחיילים פשוט לא סגרו אותו, שכן הם יושבים ומדברים ביניהם ליד הפילבוקס, ולא נראה שהם מתעניינים בנעשה סביבם.
בית מרקחת – ריק.
תרפ"ט – שני חיילים צנחנים שואלים אותנו מי אנחנו. כשאנחנו מסבירות להם הם מתחילים עם הרוטינה הרגילה: אין פה בכלל כיבוש, אנחנו בודקים את התושבים כאן כמו שאותך בודקים בקניון, לפני כמה ימים תפסנו כאן מישהו עם סכין באורך 10 ס"מ שרצה לעשות פיגוע, אנחנו כאן כי זה מקום קדוש, בלעדינו ירצחו את המתנחלים, המתנחלים מאד נחמדים, הם אוהבים אותנו ונותנים לנו אוכל, בעזה לא היה טבח, לפלסטינים טוב פה, הם שונאים אותנו ואנחנו שונאים אותם, גם השלום עם מצריים לא אמיתי ואין בו צורך... למרות שתמיד אנחנו משתדלות לנהל דיון עם החיילים ולפקוח את עיניהם, הפעם פשוט לא היה לנו כח – קצנו בסיסמאות שלהם.
תל רומידה – ריק.
בדרך חזרה אנחנו רואות מתנחלים נכנסים לבסיס הצבאי. סימביוזה.