אבו דיס, ענאתא, קונטיינר (ואדי נאר), ראס אבו סביטאן (מעבר הזיתים), יום ה' 17.9.09, בוקר

מאחר ובפלסטין נהוג שעון חורף ורצינו להתמקד היום במעבר תלמידים – יצאנו מאוחר.

6:50 ענאתא

בתחנת ההסעה סיפר לנו הסדרן כי אתמול בערב, ליל אל קאדר, היו מהומות במחסום ועיתונאי הוכה. בשיחה עם הקצין הבינונו שאכן היו בעיות אמש.

מעבר התלמידים התנהל בצורה מסודרת. סדרו להם נתיב בו הם עוברים במהירות, ונבדקים רק אלה הנראים גדולים. בשעה זו היו עוברי רגל מעטים במחסום אך טור כלי הרכב היה ארוך וסופו לא נראה. בדיקת הרכבים נעשתה ביעילות והיו בודקים אחדים.

נתקלנו בזוג משועפט (הוא בעל תעודה כחולה, היא מירדן ויש לה ויזה ישראלית ואיחוד משפחות,) שהיו בדרכם למשרד הפנים. הבעל התווכח עם שני שוטרי מג"ב אך הם סירבו להתיר את מעבר האישה. נראה כי הזוג נכנע, האישה לקחה את בתם הקטנה בזרועותיה והתכוונה לשוב. פנינו אל אחד משוטרי המג"ב שהציג את עצמו כמפקד המחסום (הוא לא היה קצין, ותג הזיהוי שלו היה גלול היטב סביב הכותפת), וטען בכל תוקף שהוא ממלא את ההנחיות. כשהבעל הסביר שהאישה היא שזומנה למשרד הפנים, אמר המג"בניק שהבעל ילך במקומה ויביא פתקה. חזרנו לימי מפא"י העליזים. בינתיים הגיע למקום קצין וביקש מהמג"בניק להתרחק. הוא הסביר לאיש שיש נציגות של משרד הפנים בקרית הממשלה בקלנדיה והם יכולים לגשת לשם כל יום. במשפט אחד קצר של אינפורמציה נתן הקצין לאיש מענה. אנחנו מקוות שהאינפורמציה היתה מדויקת.

מעבר הזיתים

כשעברנו מזרחה הבחנו שאין כלל אנשים בתוך המחסום. משהגענו לקרוסלה החיצונית ראינו 25-30 אנשים מתגודדים והקרוסלה נעולה. בפנים עמד ילדון קטן כבן 5-6, בידו מסמכים ועל גבו ילקוט, מביט בעיניים מבועתות בקרוסלה הנעולה. לכוד מלפנים ומנוע מעבר מאחור. טלפנו למפקד המעבר א. אך בטרם השיב נפתחה הקרוסלה, האנשים נהרו פנימה ונער בוגר לקח את הילדון תחת חסותו. כדקותיים חלפו, והילדון חוזר ממרר בבכי מרורים. לא הצלחנו להרגיעו, לא יכולנו לתקשר עימו וכל מה שנותר לעשות הוא לפנות אל החיילת שישבה בבודקה, עסוקה בענייניה ועיוורת לחלוטין למתרחש, ולבקש שתפתח את הקרוסלה ליציאה. מילי סייעה לזאטוט לדחוף את הקרוסלה והוא ימשיך בדרכו ממרר בבכי.

בינתיים א. החזיר טלפון. הקשיב לדברינו והבטיח לברר. זמן קצר חלף והוא שוב התקשר:

א.    החיילת הממונה על הקרוסלה החיצונית כנראה הלכה לשירותים. פעולה טבעית ואנושית, שגם את, (כלומר: אני) נצרכת לה. למה לא החליפו אותה? אנשים עבדו אתמול עד חצות לרגל ליל אל-קאדר ואין מספיק כוח אדם.

ב.    הילדון? לא היה ולא נברא. אצלם ילדים לא בוכים. שאלתי אם הזיתי אותו. הוא הבטיח לשוב ולברר.

טלפון נוסף מא. הגיע אחרי זמן מה: כן, היה ילדון והוא בכה מפני שאמא שלו החטיפה לו מכות. אבל הילד היה לבד, לא נראתה שום אמא. א. טען שהיא עברה לפני שהגענו. אם היא עברה, מדוע חזר הילדון בפעם השנייה? נותרנו לתהות, יש סימני שאלה ותשובות אין.

כשפנינו לחזור נכנסנו לשרוולי הבידוק. הדבקתי את תעודת הזהות שלי לחלון והחיילת בהתה ובהתה בה ממושכות. חברתה באה לעזרתה ובעד הרמקול נשאלתי אם אני מבינה עברית. נשאלתי שוב ושוב. לבסוף אמרה החיילת: "אני המומה! אף פעם לא ראיתי פה יהודיה. מה את עושה כאן?" וכל זאת לאוזניהם המשתאות וחסרות הסבלנות של הממתינים בתור.

ודאי נאר

תנועה זורמת, פחות או יותר. עיכובים שגרתיים, אקראיים.