דרום הר חברון, חברון, סנסנה, יום א' 3.2.08, בוקר
6:30-9:45
מעבר מיתר (סנסנה)
בצד הישראלי במרחק מה מן החניון של הטרנזיטים שאוספים את הפועלים, ראינו הרבה פועלים מחכים לתחבורה. הם עמדו בקבוצות קטנות סביב מדורות בגלל הקור.
בטרמינל בצד הפלסטיני היה תור ארוך (כ-200 איש) אבל מסודר מאד, שהתקדם במהירות סבירה. הפלסטינים התלוננו שהמעבר נפתח מאוחר אבל איש בטחון ששמו זקי אמר שהטרמינל נפתח בימי ראשון (בגלל הלחץ) ב 4:00 במקום ב4:30 וכך גם היה היום. מדדנו זמן מעבר מן הכניסה לקרוסלה ועד ליציאה בצד הישראלי-זה לקח 15 דקות. זקי אמר ש- 800 איש עוברים בד"כ. כל עוד שהינו שם הגיעו טרנזיטים חדשים עם פועלים שהצטרפו לתור.
כביש 60
דורה –אל פוואר, צומת הכבשים - אין חיילים על הקרקע והמעברים פתוחים כרגיל.
שיוך- חברון: ג'יפ צבאי בצד שיוך והחיילים בחוץ – אבל רק משתזפים בשמש ולא בודקים את הולכי רגל שחוצים את כביש 60. ואפילו לא את רוכב האופנוע שחצה את כביש 60.
בדרך לחברון ראינו משטחי שלג בשדות וערמות שלג בצד הכביש. נוף יפה בנסיבות עצובות.
חברון
הגענו ב 7:40. לא היו מעוכבים
באף אחד מהמחסומים הרגילים. (בית מרקחת, תרפ"ט, תל רומיידה, מערת המכפלה).
תל רומיידה - מתנדבת במקום אמרה לנו שלא היו בעיות שם היום לפני שהגענו. בגלל הקרח על הכביש הייתה הירידה מתל רומיידה למחסום תרפ"ט מסוכנת, אבל הילדים שהלכו בדרך עברו אותה בשלום.
גבעת החרסינה
נסענו עד סוף כביש האפרטהייד ליד בסיס המג"ב. שם על הכביש מתנוסס שער ענק וגדר מברזל שנמשכת לאורך הכביש ומשאירה רק שביל צר להולכי רגל בצד המרוחק מבתי המתנחלים. מצד שמאל של השביל יש סלעים ומצד ימין הגדר הגבוהה ה"מגנה" על שלושה בתים יהודים. השביל היה מלא שיירי שלג ובוץ ושלוליות. ראינו אישה פלסטינית מבוגרת עם שמלה ארוכה וסל קניות הולכת בשביל הקשה והמסוכן הזה, ומנסה לשווא לא ללכלך את דש שמלתה. אמנם מדובר בשביל שאורכו רק כ- 150 מ', ואחרי כן נפתח הכביש מחדש, ואז אין כבר איסור לרכב פלסטיני לנסוע לכיוון H1 (אכן ראינו מכונית פלסטינית חונה על הכביש ליד בית פלסטיני) – אבל השביל המסוכן הזה בזמן גשמים ושלג שהפך לקרח הוא חרפה למדינת ישראל.